אני חושב שחשוב להביא לידיעת הרבים את התיקון הגדול שהיה ביער רעים בשמיני עצרת תשפ"ה. הרעיון הועלה בשיחה בשולחן שבת בביתי בראשית ימי המלחמה. חשנו שצריך לקיים שמחה של מצוה וריקודים של קדושה ולאור באור פני ה' במקום שבו היה הסתר הפנים הגדול, במקום שבו הוכינו מכה קשה ומשפילה בשמיני עצרת תשפ"ד.

בתחילה זה היה רעיון כללי לא מגובש. לא ידענו אז מה צופן העתיד, ואם האזור יהיה די שקט בהגיע חגי תשרי תשפ"ה. התחלתי לעניין חברים בענין ועשינו נסיונות שונים להגיע לאנשים בעלי מוטיבציה ובעלי יכולת ארגונית. השקעתי לא מעט שעות ונסיעות ושיחות ופגישות, ולאחר כל המאמצים לא הצלחנו להמריא. ואולם בסופו של יום המטרה הושגה וזכיתי להיות עם אלה שקיימו את החג ביער ואף המשכנו אחרי ההבדלה בהקפות שניות מקוצרות מלוות בנגינה בגיטרה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

שמחת תורה תשפ"ה ביער רעים

כשנכשלו הנסיונות הקודמים לא הרפיתי מהרעיון וניסיתי עוד כיוונים. באמצע חודש אלול הזמנתי את עצמי לסיור לאורך הגדר עם נציגי גרעינים השואפים לשוב ולהתישב בחבל עזה. הסיור הסתיים ביער רעים. העליתי את הרעיון בפני החברים. הם אמרו שהרעיון מצויין אבל הם לא יוכלו לעסוק בכך מפני שהם מתכננים ארוע גדול במשך שני ימים בחול המועד סוכות שבו הם משקיעים את כל כוחותיהם. כמעט שהתיאשתי ואז עליתי לאתר הזכרון במחשבה – אולי ייקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני. באתר הזכרון פגשתי חבדניק צעיר היושב בקביעות במקום ליד שולחן להנחת תפלין (שמו כצפוי מנחם מנדל…).

העליתי בפניו את הרעיון והוא אמר שגם הוא חושב על כך. החלפנו טלפונים. שכנעתי אותו לקיים את החג במרחק מה ממצבות הזכרון. החג אכן התקיים במקום בצורה מכובדת ומרבה אחווה , אחדות וקדושה. מתנדב צדיק שמחלק כל השנה אוכל לחיילים העוברים במקום ויש לו שם אוהל גדול עם מקרר וציוד לבישול השאיל לנו את המקום והציוד. בעזרת תרומות ובעיקר תרומה של סכום גדול שתרם חבדניק אמריקאי (בשם מנדי…) שגם עשה את החג אתנו. היה אוכל כיד המלך וקרוואנים ניידים ואוהל גדול ללינה, עם קהל מגוון של כמה עשרות. אחת המשתתפות היתה צעירה ששרדה את נובה בנסים ובאה לסגור מעגל. אני נעשיתי חב"דניק ליום אחד, מה שהתבטא בין השאר בשתיית 'משקה' בנוסח חב"ד…

שמחת תורה ביער רעים

ביום רביעי אחר הצהרים התברר לי שהתארגנה גם קבוצה אחרת גדולה יותר בנקודה קרובה יותר לאתר הזכרון, ועברנו במשך החג עם ספרי תורה בין שתי הנקודות. ביחד היינו יותר ממאתים איש. מבקרים רבים ובני משפחות שכולות ומשפחות חטופים הגיעו במשך החג ורבים מהם השתתפו בריקודים, בנשיאת ספר תורה ובעלייה לתורה. אחרים עמדו מסביב, והתבוננו. היתה אוירה של אחדות והיו שיחות ערות בין היהודים מכל הסוגים שהיו במקום. בשעה 6:29 בבוקר ביום שמחת תורה החלו להישמע קולות נפץ שכוחותינו הפגיזו בעזה (היער מרוחק כ-7 ק"מ ממחנות הפליטים שמרכז הרצועה), בוודאי היה הדבר מכוון. תזכורת משמחת לשינוי שחל במשך השנה.

אני שמח ומודה לה' שזכיתי להשתתף. ומתפלל שבמהלך השנה הבאה עלינו לטובה כבר נזכה גם להוריש את האויב הרצחני ולרשת וליישב את כל חבל עזה כפי שהקב"ה וההיסטוריה היהודית מצפים מאתנו.

מבין דברי התורה הרבים שנאמרו על יד שולחנות החג אני בוחר לצטט מדבריו של מנדי. הוא ציטט רעיון חסידי שאומר: מה היא חברות אמת עמוקה? כשחברך מלמד אותך ניגון ולאחר זמן כשהוא שוכח את הניגון, אתה מזכיר לו אותו. אנחנו באנו להזכיר לאחינו שקולם נדם כאן ונשפך דמם כאן את הניגון של עם ישראל לדורותיו.

==

פרופ' יואל אליצור הוא חוקר תנ"ך.