מהפכת ההתיישבות: אם תיסעו לאורכו של ציר אלון צפונה ותסתכלו לצדדים – כנראה שבמבט ראשון לא תבחינו בשינוי שעובר האזור בשנים האחרונות.

בעשור האחרון מאז נחשפה תוכנית פיאד לניתוק הישובים היהודים בבנימין ובשומרון – הוקמו לאורכו של הציר שממזרח לכביש 60 לא פחות מ-30 חוות וגבעות יהודיות שמייצרות רצף טריטוריאלי אדיר שמתחיל במעלה מכמש דרך כוכב השחר, גיתית ומשם עד לצפון הבקעה. במספרים – למעלה מ-290,000 דונם בידיים יהודיות.

יצאתי לפגוש את האנשים שממעטים להצטלם ועסוקים יום ולילה בהתיישבות יהודית. ובכל זאת, שמחו לארח אותי כדי לחבר את הציבור לנעשה בשטח.

החווה של ג'קסון

סמוך לצומת מעלה אפרים, הקים בשנים האחרונות נועם ג'קסון את החווה שלו. הוא הגיע למקום מגבעת רונן לפני כמעט 4 שנים לאחר שהמועצה האזורית בקעת הירדן חיפשה חקלאי שיעבד את האדמות שהיו תחת ניסיון השתלטות ערבי.

"תמיד היה לי חלום לחבר את הבקעה והשומרון, חלמתי להקים עדר שנודד, כמו האבות", אומר נעם. לדבריו, לפני שהגיע, במקום הייתה השתלטות מסיבית של ערבים על הקרקעות באזור, זה מתחיל עם מכלאה ואז מאהל ופתאום בוקר אחד אתה מגלה שקם פה כפר ערבי מתחת לאף"

נעם מספר על ההתחלה: "עלינו לקרקע ערב שנת השמיטה, השטחים היו מלאים באבנים, בולדרים, הבאתי לכאן שופל. חודש עבדנו כדי ליישר את השטח והתחלנו לזרוע, ואז הגיעה שנת השמיטה, אמרתי למועצה: הבאתם אותי לכאן כדי לשמור ולעבד את השטח אבל כל רגע יכנסו פה בדואים, מה עשינו בזה?"

"אז המועצה הציעה, בוא תשמור על השטח. לקח לנו קצת זמן להתארגן אבל רק אחרי שנת השמיטה עלינו. בשמיטה לא זרעתי, במהלך השנה רק ניסינו לסלק את הערבים שהגיעו עם העדרים, לאט לאט הם הפסיקו להגיע".

וככה זה התחיל, נעם עלה לשטח לאחר שנת השמיטה יחד עם עדר של פרות שלדבריו, הפוטנציאל שלו לשמור על השטח הוא אדיר. "אנחנו מאוד רוצים להתפרנס מהחקלאות. אתה רואה שהארץ נענית".

"הערבים מבינים שהם זמניים כאן"

נעם שגדל בכוכב השחר נזכר בילדותו כשהסתובב באזור: "יש אזורים שהבדואים היו רועים בהם, לא היה גדל כלום. בתור ילד אתה בטוח שזה מדבר, הם לא משקיעים באזור, לא מוציאים את האבנים, אתה אומר, זה אזור מדברי, מה אפשר לעשות פה?"

לדבריו, "הערבים מבינים שהם זמניים פה, אתה יכול להבין את זה לפי ההתנהלות שלהם. הם לא מסקלים את השדות, לא משקים. גם אני, אם הייתי יודע שאני פה באופן זמני לא הייתי מסקל. זה לא שווה. הפעולה הראשונה שאדם עושה כשהוא רוצה לעבד שדה זה להוציא את האבנים, הם לא עשו את זה. הכל זרוע אבנים".

במרחק של חמש דקות נסיעה, נעם לוקח אותי לנקודה נוספת ליד ואדי זנניר שאליה הוא עלה לפני מספר חודשים. בסמוך למקום, יש מעיין שאותו שיפצו בני נוער ממעלה אפרים לפני מספר שנים.

כשאנחנו מגיעים, אני פוגש את הבן שלו וחבר נוסף שמתנדבים לשמור על הנקודה. הפרות כבר יצאו בשלוש לפנות בוקר למרעה. "הכי טוב להם לאכול בלילה, לנו זה קשה לקום באמצע הלילה אבל עדיף מאשר לעמוד בחום הכבד".

"בכל מקום צריך לפחות 3-4 אנשים, אם היה מספיק אנשים שיבואו, הייתי מקים עוד נקודה, והעדר היה הולך מנקודה לנקודה, בצפון, לדוגמא יש חלקות והעדר עובר מחלקה וחלקה אבל שם השטח בשליטה, אם כאן אני לא אהיה באופן קבוע, הערבים ישתלטו על האזור פעם נוספת".

כשמדברים על מספרים, נעם שולט היום על כמעט 30,000 אלף דונם. כ-17,000 דונם של אדמות מדינה ממצפה אלון עד לצומת מעלה אפרים וממזרח לצומת – עד הסרטבה. עוד 10,000 דונם מצפון מערב לעקרבה עדיין לא בשליטה מוחלטת כשהנקודה הבאה שהוא מתכנן להקים, זה שם.

"המנהל הרס שם כמה בתים של ערבים, הם משתלטים על האזור כל הזמן", הוא אומר ומוסיף: "עם הזמן, אנחנו מבינים מה נכון לנו, אם היה מספיק כוח אדם הייתי שם אנשים קבועים בכל נקודה".

לדברי נעם, הסיבה לכך שהשליטה עדיין לא מוחלטת בגלל האירוע שהתרחש לאחר רצח בנימין אחימאיר. באמצע אפריל, מספר ימים לאחר הרצח המזעזע, במהלך מרעה סמוך לכפר עקרבה, תקפו מחבלים ערבים את אחד הרועים של החווה. למקום הגיעו חיילים ומתיישבים רבים. 2 פלסטינים נהרגו בעימותים שסוקרו בהרחבה בתקשורת.

"היה בהתחלה לחץ מאוד גדול בגלל שלא ידעו מי ירה, החבר'ה בבקעה לא רגילים לאירועים כאלה, זה חשוב למועצה וגם לנו שאנשי הבקעה יהיו מחוברים, לקחנו פסק זמן אבל אנחנו נחזור".

לדבריו, "חלק מהעניין זה התקשורת עם היישוב. צריך להבין את האופי שלו, צריך לייצר שיתופי פעולה. יש מתנחלים שהם בראש שלך שאוהבים את מה שאתה עושה ואנשים בבקעה רואים את הדברים קצת אחרת, ההסתכלות שלהם היא שונה".

היום-יום הוא האתגר המשמעותי ביותר

נעם מספר גם על האתגרים במקום. לדבריו, הם מחולקים לשניים. "האתגר הראשון והמשמעותי הוא חיי היום יום בחווה, אין שכנים, אם אתה רוצה לצאת חייב שיהיה מישהו שישמור על החווה במקומך, המחויבות היא מאוד משמעותית, אי אפשר לנסוע לשבת או באמצע השבוע ככה סתם"

נעם מוסיף שעיקר הקושי הוא על המשפחה, הילדים חוזרים מבית הספר לבד אך עם זאת הם לא מתלוננים. לדבריו, הדברים הללו מביאים גם דברים טובים: "הילדים לוקחים על עצמם המון יוזמות כמו טיפול בעצים, גידול ירקות או סתם לטפל בחווה, זה נפלא לראות את זה".

האתגר הנוסף הוא השכנים הלא רצויים באזור. "האיחוד האירופי והרשות הפלסטינית עומדים מאחוריהם, הם מאתגרים אותנו, הם כל הזמן מנסים לפלוש לשטחים".

מאז הקים את החווה, אין טלפון שנעם לא עונה אליו. "אתה יודע שיש לך ילדים במרעה אז אין דבר כזה שאני לא עונה לטלפון, גם בשטחים שאנחנו יחסית במצב טוב ושולטים עליהם. אם פותחים שטח חדש במיוחד – בכל רגע יכול להתחיל אירוע. חייב להיות זמין ולענות".

הקשר עם החוות הסמוכות משמעותי ומבורך

נעם מספר גם על הקשר עם החוות והגבעות הסמוכות. "מצפון יש לנו את החווה של איתמר כהן שאנחנו בקשר טוב איתו, ממנו קניתי את הפרות והוא גם מלווה אותנו מקצועית. בינינו יש עוד בחור שעלה לקרקע שמתפתח גם. מדרום אנחנו מתחברים עם החווה של ליבי".

"יש את החוות הסמוכות יותר שזה קשר יותר רצוף שאם לדוגמה אני נכנס לשטח חדש, או צריך הקפצה של סיוע אני מודיע להם שבתקופה הקרובה אני אצטרך עזרה שלהם באירועים וזה נותן חיזוק מאוד משמעותי".

גם בכל הנוגע לכיבוי השריפות שערבים מציתים בכל קיץ חל שיפור משמעותי בקשר בין החוות. "יש לנו קבוצה של אנשי החוות. בעל החווה מקפיץ ומודיע שיש שריפה. מי שבמרחק של רבע שעה שיבוא. נהיה הכל מסודר. כמו חיילים. גם בשריפות שהם בלי קשר לפח"ע – נתנו מענה לא פעם ולא פעמיים"

נעם מוסיף כי "יש כל מיני ארגונים שדואגים לארגן ערב בו כל בעלי החוות ייפגשו, הייתי שמח שהיה אפילו יותר. זה מאוד מחזק להיפגש ולדבר. כולם אנשים מאוד עסוקים אבל כשמארגנים ערב משתדלים להגיע".

השאיפה: להתרחב הלאה

אני שואל אותו אם הוא נמצא בידיעה שהוא כאן באופן זמני ובעתיד יוקם במקום יישוב. "אני בחרתי שטח שלא מתוכנן עליו שום יישוב, מעלה אפרים תתרחב לפה. חלק גדול מהשטחי מרעה שלי יהפכו ליישוב. זה בסדר גמור. זה כמובן יכול להשתנות אבל הסיכויים לכך נמוכים".

"היום, כל ציר אלון משדמות מחולה ועד שער בנימין מזרחה יהודי. הרצף הוא מאוד משמעותי, בסוף הקב"ה נתן לנו את הארץ. כששאלו את הרב גורן כשהיה הרב הראשי של צה"ל על יציאה למרעה בשבת הוא נטה להקל בדבר הזה. הרב גורן היה אומר שהכוונה בפסוק: "כל מקום אשר תדרך בו כף רגלכם בו" זה לא פעם אחת שאתה הולך במקום, הכוונה היא באופן קבוע. אתה מסתובב בו, עם העדר, אתה רואה בצורה מדהימה איך זה עובד, הגישה שלי זה לראות מה הקב"ה פותח, איפה הוא עוזר ופותח דלת אז פשוט רואים שזה עובד".

ומה הלאה?

"יש עוד המון עבודה", הוא אומר. "לחבר אותנו למגדלים. בין מג'דל לעקרבה יש אדמות מדינה. הם כל הזמן מנסים להשתלט על עוד ועוד אדמות, הפנים שלנו זה גם לצד המערבי של ציר אלון, זה לא הגבול".