ההגדרות השטחיות המתהלכות ברחוב הדתי או החרדי הן: הרב קוק היה דתי-לאומי או הרב קוק היה בעצם חרדי מלבד ענייני ארץ ישראל. שתיהן אינן נכונות. מרן הרב קוק היה חרדי מכף רגל ועד ראש, ואף יותר מזה, חרדי יותר מחרדי. זה ברור כשמש לכל מי שהכירו ולכל מי שלמד ספריו. וכן לגבי רבנו הרב צבי יהודה, שרבים הכירוהו אישית.

שמא תאמרו: מה עם ארץ ישראל, ומה עם הציונות, ומה עם הגאולה? אלא שעניין זה אינו אלטרנטיבי לחרדיות אלא קומולטיבי, כלומר אינו מחליף אלא מצטרף. רש"י מזכיר דברי חז"ל: ואלה – פוסל את הראשונים, אלה – מוסיף על הראשונים. מרן הרב קוק אינו פוסל את החרדיות המצויה אלא מוסיף עליה.

כי מהי חרדיות? – יראת שמים, הקפדה על קלה כחמורה, מסירות נפש על לימוד התורה, התרחקות מתרבות מקולקלת, מתן חינוך טהור לילדים. אם כן, ודאי מרן הרב קוק היה חרדי.

ואכן חוגים הדתיים הליברליים מכריזים שהם אמנם מאוד מכבדים את מרן הרב קוק, אך אין זאת אומרת שהם מקבלים אותו למורה דרך בכל דבר, אלא שוקלים כל אמירה שלו לגופו של עניין.לכן כתוצאה מזה,הם דוחים את החרדים מעבר לגדר, שוללים תקציבים לישיבות חרדיות, ובכלל מפיצים שקרים רבים על החרדים. ובודאי שגם בעולם החרדי יש בעיות רבות, ורבניהם מודים בכך, אך אין זו סיבה לזרוק עליהם נעל.

יתר על כן, מרן הרב קוק היה חרדי יותר מחרדי, – וזאת למה? כי הוא היה שליח אלהי לא רק לתיקון הפרט, אלא אף לתיקון הכלל, כלומר תחית הקודש של האומה השבה לארצה, וזה תחום הרבה יותר קשה. תמיד, ענייני הכלל הינם יותר מסובכים מענייני הפרט. יותר מסובך להיות דוד מלך ישראל שכולו קודש מאשר צדיק פרטי ספון בחדרו.

 

זאת ועוד, אם אדם הסגור בעולמו הפרטי, כמו שהיינו לצערנו בגלותנו, חייב להקפיד על קלה כחמורה, כל שכן כאשר הוא עסוק בענייני האומה, עסוק בצבא, בכלכלה, בפוליטיקה, בחברתיות רחבה ועוד.

לכן לא נתמה שמרן הרב קוק הציב לפנינו שאיפות עליונות של עבודת ד'. אין הכוונה לספר אורות הקודש בו פסקאות רבות אינן שוות לכל נפש אלא מיועדות ליחידי יחידים, אלא גם לספרים העסוקים בתיקון הפרט של האדם הפשוט מישראל, כגון מוסר אביך, אורות התורה ואורות התשובה, אשר מטרתם אינה שמירת מצוות מינימלית, מה שמכונה בימינו הלכה יבשה, אלא שאיפת חיים עמוקה לעבוד את ד' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.