הטור השבועי של אריאל שרפר

ערבות הדדית: מה הקשר בין המטוס מדובאי לארבעת המינים?

איך סיפור חדשותי בלתי צפוי ש-"נפל מהשמיים" באמצע חוה"מ סוכות מוכיח שוב שאפשר לסמוך על ישראלים במצבי חירום ושהכל מתחבר ליהדות ברגעי משבר

פליי דובאי (שאטרסטוק)

לכאורה, אין בעיה לכתוב טור אישי על חגים ולכן הדעה הרווחת היא שזו אינה מלאכת מחשבת קשה וניתן לעשותה בקלות ובמהירות גם בחול המועד סוכות לצורך פרנסה.

אבל אחרי מה שקרה לא רחוק מגבולות ישראל השבוע בגבהי השמים שבין דובאי לישראל, מסתבר שזה לא פשוט בכלל לכתוב משהו על האירוע החריג וההזוי הזה. כי זה מקרה ששבר שגרת שמחה של חול המועד, כשנודע שיש 180 ישראלים במטוס "פליי דובאי" ששידר אות מצוקה על חטיפה, שתקועים בין שמיים לארץ ככל הנראה בסכנת חיים. בחסדי השם הסוף היה טוב ואסון גדול נמנע בזכות תושייה ואומץ לב של כמה מהנוסעים הישראלים. זה לא קל לכתוב משהו בהקשר לחג הסוכות על דבר נורא כזה, וצריך לחשוב והרבה לפני שניתן להעלות על הכתב מסר בעל ערך שינסה להכניס היגיון באירוע האווירי המזעזע שבחסדי שמיים הסתיים על הקרקע כשכל הנוסעים בחיים והמחבל מנוטרל ועצור, ולא באסון מחריד שעדיף לא לחשוב עליו כלל.

תיעוד מרגעי הנחיתה (צילום מסך)

כולם היו "באוויר"

עוד לפני הנקודה היהודית, חשוב לציין את הערבות ההדדית ולהתייחס לעניין גם מזווית עיתונאית מקצועית. כל מי שיש לו קצת ידע כללי וניסיון בתקשורת מבין שבימי חול המועד סוכות אין יותר מדי חדשות, וגם אם יש הן בעיקר עוסקות בעדכונים שוטפים ודיווחי תנועה חיוניים.

כשקורה משהו בסדר גודל של חשש לחטיפת מטוס עם יותר מ-150 ישראלים באוויר ללא יכולת לברוח ובמקום שאסור להשתמש בטלפונים ניידים (למרות שכרגיל במקרים כאלה יש המון נוסעים שמצפצפים על הכללים כדי להדליף סרטונים ששווים להם מיליונים), כל המדינה שוכחת מהפקקים בדרך לפארקים ורוב האזרחים שמבקשים להתנתק מהחדשות לכמה ימים ולשמוח בחגם בחול המועד נצמדים לניידים ולכלל אמצעי התקשורת בארץ שמדווחים על הדרמה בשחקים מרגע לרגע, ופתאום כל ישראל "באוויר" וחברים. תהיו בטוחים שבכותל המערבי ובכל בתי הכנסת ברחבי הארץ התפללו לשלומם של נוסעי המטוס מדובאי וקיוו שהאירוע יסתיים בטוב ובנחיתה בארץ בשלום.

העיתונות החדשה ((צילום: שאטרסטוק))

תקרית "המטוס מדובאי" החזירה את המשמעות והחשיבות לתואר "עיתונאי". עם כל הכבוד למצייצים החרוצים, שנדמה שלא מפסיקים לייצר דיווחים גם כששום דבר לא קורה, בזמן אמת כשמשהו כן קורה רוב צרכני החדשות מעדיפים להסתמך על מקורות מידע מהימנים ולא על השערות ותרחישים אימתניים. אז אולי "רשתות חברתיות" כבר לא מציעות את התחום "עיתונאות" כמקצוע, אבל בשטח כשמשהו קורה התחום עוד חי וקיים ומדווח על מה שקורה בעולם ממש כמו פעם לפני שהבינה המלאכותית השתלטה על כולם.

ערבי נחל (צילום: שאטרסטוק)

על ערבות וערבות

בזמן שהדיווחים על פרשת "מטוס דובאי" עוד היו באוויר כמו המטוס עצמו והרבה עדכונים והשערות עפו בין שמיים לארץ, ישבתי בסוכה ועיינתי בפירוש מעניין לחג של הרב שניאור קץ זצ"ל שזכיתי להכיר אישית במהלך לימודי בישיבת ההסדר בשילה. אחד מהם היה על הערבה, שבניגוד לשלושת המינים האחרים אינה מצריכה הדר מיוחד במראה אבל בכל זאת כולם מחפשים צמד ענפי ערבה "אחיות" שיחזיק מעמד בנראות חיצונית כל ימי החג. על פי ההסבר של הרב שניאור זצ"ל הערבה מסמלת חיבור עראי של הדיבור, והרב מביא שתי דוגמאות לקשר שכזה בין שני זרים המדברים באוטובוס או במטוס ומספרים זה לזה את כל קורות חייהם אפילו שאחר כך הם הולכים איש לדרכו. לפעמים, מדיבור אקראי כזה במטוס שמתחלף במצב חירום לקריאות "שמע ישראל", נוצר חיבור משמעותי של ישראלים אמיצים שלא חשבו יותר מדי ופעלו לנטרול הסכנה שאיימה על חייהם.

זה חיבור שנובע ממחשבה מהירה וברורה של "עמו אנוכי בצרה" ומקרה שמעיד בשטח שיש מצבים נדירים כמו ענף ערבה שנותר ירוק וטרי ללא חיבור למקור מים זורמים שבכל זאת "עלהו לא יבול" וכל אשר יעשה יצליח. אז אפשר תמיד לבחור בביקורת על ישראלים שעושים בלגן בטיסות בגלל שוקולד, ובטח יהיו גם כאלה שיעקמו אף על טיסה לחו"ל בחול המועד במקום לשבת בסוכה, אבל במציאות החיים המורכבת יותר מאתרוג שאנו חיים בה כיום טוב לדעת שיש ישראלים עם תושייה ואומץ לב במטוס כמו גם עיתונאים ששמים בצד את החופשה שלהם כדי להביא לידיעת הציבור חדשות חיוניות גם בחול המועד.

זו ההוכחה שניסים שקורים לא רק בפסח או בחנוכה, אלא גם בטיסה משובשת מאיחוד האמירויות לארץ ישראל שתמיד קורה בה משהו גם בזמנים ש-"אין חדשות". והעיקר שבכל תרחיש חדש שיקרה במפתיע, גם אם זה לא בחול המועד, נזכה תמיד להרגיש שזה "זמן שמחתנו".

סרוגים premium

המהדורה המובחרת!

הטבת השקה מיוחדת:

במקום ₪39 בחודש עכשיו ב ₪0

1
ארפכשד
לפני שעה

אין שום קשר, שמחתי לעזור

הצטרפו אלינו