בסוף שנות ה-90 יצאה קבוצת חוקרי ציפורים לסיור ביער מרוחק בהרי האנדים שבאקוודור. במהלך הסיור הם שמעו קריאה יוצאת דופן, וכאשר עקבו אחריה הבחינו בציפור גדולה יחסית, בגווני אפור, שחור וחום, בעלת רגליים ארוכות. אף אחד מהחוקרים לא הכיר אותה. בהמשך התברר כי מדובר במין שלא היה מוכר למדע עד אז.
המקומיים כינו את הציפור "חוקוטוקו", והמין קיבל מאוחר יותר את השם המדעי Grallaria ridgelyi, על שמו של חוקר הציפורים רוברט רידג'לי, שארגן את המסע בשנת 1997 שבו התגלתה. הציפור נמצאה במדרונות המזרחיים של האנדים, סמוך לגבול אקוודור-פרו.
אלא שהגילוי לא הסתיים בתיאורו של מין חדש. החוקרים הבינו במהירות כי סביבת המחיה המצומצמת של הציפור עלולה להיעלם, ורידג'לי החל לגייס כספים לרכישת השטח שבו נמצאה. המאמצים הובילו להקמת שמורת Tapichalaca, שהפכה לשמורה הראשונה של קרן Jocotoco, שהוקמה כדי להגן על בתי גידול ייחודיים במדינה.
מאז התרחבה הפעילות באופן משמעותי. לפי נתונים שפורסמו לאחרונה, כ-30 שנה מאוחר יותר, הקרן מנהלת כיום רשת של 19 אזורי טבע פרטיים המשתרעים על כ-123 אלף אקרים, לצד כ-200 אלף אקרים נוספים של שטחים בבעלות קהילות מקומיות המנוהלים בשיתוף פעולה לצורכי שימור טבע, שיקום יערות ותיירות אקולוגית.
ברשת השמורות תועדו כ-1,350 מיני ציפורים - נתון המייצג לפי הקרן כ-12.5% מכלל מיני הציפורים בעולם. לצד ציפורים נדירות, האזורים המוגנים משמשים בית גם לקונדור האנדים, לדוב האנדים ולמינים בסכנת הכחדה, בהם תוכי El Oro ויסעור גלפגוס.
כך הפכה תצפית מקרית בציפור שלא הייתה מוכרת למדע לפרויקט שימור רחב היקף. יותר מרבע מאה לאחר גילוי החוקוטוקו, המין הקטן יחסית ממשיך לשמש סמל לאופן שבו גילוי מדעי אחד יכול להניע גיוס כספים, רכישת שטחים ושמירה על מערכות אקולוגיות שלמות.
