מחקר חדש חושף יכולת מפתיעה אצל האינדרי, למור נדיר ממדגסקר הידוע בשירתו יוצאת הדופן: כשהוא מגיע לצלילים גבוהים, הוא פותח את פיו לרווחה ומשנה את צורת חלל הפה והגרון, באופן שמזכיר טכניקה המשמשת זמרי אופרה מקצועיים. התוצאה היא קול חזק וברור יותר, המסוגל לעבור למרחק גדול יותר בתוך יער הגשם הצפוף.
האינדרי חי ביערות הגשם של מדגסקר ונחשב ללמור היחיד המוכר כיום שמפיק שירים מורכבים. בניגוד לקריאות קצרות האופייניות לבעלי חיים רבים, שירת האינדרי מורכבת מרצפים של צלילים המשתנים בגובה ובקצב, ולעיתים כמה מבני הקבוצה משתתפים יחד בשירה.
במחקר, שפורסם בכתב העת PLOS Computational Biology, בחנו החוקרים 83 סרטוני וידאו של 19 אינדרים שחיו בטבע. באמצעות מעקב אחר תנועות הפה והשוואתן לתדר הצלילים שהפיקו בעלי החיים, נמצא קשר ברור: ככל שהצליל היה גבוה יותר, כך נפתח הפה לרוחב גדול יותר.
החוקרים סבורים כי מדובר בתופעה המכונה "כיוון פורמנטים" - התאמה של צורת מערכת הקול כך שתדרי התהודה שלה יחזקו את הצליל המופק. אצל בני אדם משתמשים זמרים מיומנים בעקרון דומה כדי לגרום לקול לבלוט מעל תזמורת ולהישמע גם ללא הגברה. במקרה של האינדרי, היתרון עשוי להיות משמעותי במיוחד: הצמחייה העבותה ביער מקשה על קשר עין, ולכן תקשורת קולית למרחק היא חיונית.
השירים אינם משמשים רק להפגנת יכולת קולית. האינדרים משתמשים בהם בין היתר כדי לסמן את גבולות הטריטוריה שלהם, לשמור על קשר בין חברי הקבוצה, לאתר פרטים שהתרחקו ולהפחית את הסיכוי למפגש ישיר ועימות עם קבוצות שכנות.
מעבר לתגלית בתחום התקשורת של בעלי חיים, החוקרים מקווים שהמחקר יסייע למשוך תשומת לב גם למצבה של החיה עצמה. האינדרי מוגדר כמין המצוי בסכנת הכחדה חמורה, ותפוצתו הטבעית מוגבלת למדגסקר. אובדן בתי גידול ממשיך להוות איום מרכזי על אוכלוסיותיו.
לדברי החוקרים, הממצאים מדגימים כיצד בעלי חיים ובני אדם יכולים לפתח פתרונות דומים לבעיה פיזיקלית זהה: כיצד להפיק קול עוצמתי וברור שיעבור למרחק. במקרה של האינדרי, ייתכן שה"טריק" של זמרי הסופרן התפתח ביערות מדגסקר הרבה לפני שבני אדם החלו לשיר על במות אופרה.
