איך ניתן להסביר את העובדה שמחזמר המבוסס על סיפורים מההווי היהודי של השטעטל (עייריה ביידיש) שנכתבו במקור על ידי סופר רוסי בשם שלום אברמוביטש, שנודע יותר בשמו הספרותי "שלום עליכם", יחזיק מעמד כל כך על הבמה יותר משישים שנה ויהפוך לנכס צאן ברזל בתרבות היהודית העולמית?
ובכן, ממש כמו טוביה החולב במחזמר ששואל את עצמו והקהל "מאין התחילה מסורת זו" ועונה לעצמו בהומור יהודי טיפוסי "אני אגיד לכם, אין לי מושג", גם לחוקרי היהדות והתרבות הוותיקים אין הסבר הגיוני איך קרה הדבר שההווי היהודי המסורתי המזוהה כל כך עם הקהילה היהודית הסגורה, הפך לנחלת הכלל והוא עדיין ממלא אולמות תיאטרון בכל רחבי העולם.
מה עושה כנר על הגג?
גם בישראל הועלה המחזמר "כנר על הגג" בגרסאות חדשות אלפי פעמים, ומוצג גם היום בכיכובו ובימויו של נתן דטנר ולהקת שחקנים שהפכה למשפחה (ביניהם שרית וינו-אלעד, שרי צוריאל קובי מאור ועוד).
רבים בארץ עוד זוכרים בהקשר למחזמר הזה שחקן גדול עם לב יהודי חם וחיוך רחב בשם חיים שהעולם קרא לו רק בשם משפחתו טופול. הוא שיחק בתפקיד הראשי את טביה בסרט קולנוע, בתיאטרון ובבמות ברחבי העולם יותר מ-3,000 פעמים ואפילו בסיבוב הופעות אחרון באמריקה כשכבר היה מבוגר מגיל הדמות ובכל זאת, גם בגיל 74 "טופול" הביא לבמה בחיוך אנרגיות של נער בר-מצווה.
"הכנר" עוסק בהרחבה בחיים היהודיים השלווים יחסית תחת השלטון הרוסי הצארי, ומתאר בשירים את חיי היום-יום של הדמויות המוכרות: המשפחה היהודית הטיפוסית ובעלי התפקידים בה על פי המסורת היהודית של אותם ימים, הדמויות הצבעוניות של העיירה היהודית כמו למשל "נחום הקבצן" ו"ינטע השדכנית" הרכלנית וחובבת המזון והממון, והרב האהוב שתמיד קשוב ומשיב בסבלנות וחיוך מעודד לכל יהודי עצוב. בכוונה זו דמות ללא שם.
חיים יהודיים בלי חגים
"כנר על הגג" מטפל ברגישות אך בנחישות בנושאים יהודיים מובהקים כמו ההכנות לשבת, שתיית "לחיים"(שזה היה שמו של המחזמר המקורי עד ששונה לשם תמונה של האמן מארק שאגאל כמשל על מצבם הרעוע של היהודים בעולם), תקיעת כף לחתימת הסכם שידוכין, שימוש במוות ובעין הרע לביטול הסכם שידוכין, החשש מתרבות ההשכלה, נישואין בהסכמת האבא בלבד, הבדלי מעמדות והדגשת העובדה שגם חייט עני זכאי לאושר ולאישור חתונה עם בחירת לבו גם עם האמא היהודייה לא מרוצה מכך שאין לו גרוש על הנשמה. בסוף פורחים הילדים המשולים לגוזלים מן הקן מי בעקבות האהבה ומי בבחירה בנישואי תערובת וניתוק מוחלט מההורים ומאורח חייהם.
אבל החגים לא מוזכרים אפילו ברמז. לא ראש השנה, לא יום כיפור שהוא היום הקדוש ביותר לעם היהודי גם בתפוצות, לא סוכות והמצוות המזוהות עם החג השמח הזה ואפילו לא שמחת תורה למרות שהמחזמר מלא בשירי שמחה וגיבורו טוביה מדבר הרבה על הקשר של היהודי לתורה. וזה מוזר כי מה זה לוח שנה ומחזור חיים יהודיים בלי חגים? זה כמו להגיש ליהודי מהעבר "שלום" בלי להוסיף את המילה "עליכם".
החזן שהציץ ונפגע
עוד סיפור מפורסם של "שלום עליכם" שהפך להצגה מוכרת אך הפעם לא למחזמר אלא דווקא לנכס צאן ברזל של תיאטרון היידיש.
"החזן מווילנה"(בגילומו של הזמר והשחקן ששי קשת) הוא סיפורו הטראגי של יוסל'ה זינגר, החזן עם קול מהשמיים, שנמשך בכל נימי נפשו אחר המוזיקה הזרה שמביאים עמם מהעולם הגדול לעיירתו חברי להקת האופרה של ורשה.
בניגוד לסוף האופטימי יחסית של טוביה ומשפחתו במחזמר "כנר על הגג" אחרי שגורשו בחיים מאנטבקה הצארית ויצאו לנדודים בדרכם לארץ בה לא ירדפו אותם בשל יהדותם, החזן יוסל'ה שהתפקר נטש את אשתו וילדו והפך לכוכב אופרה, בורח בחזרה לעיירה שנה לאחר מכן בערב יום כיפור ובסוף המסע המפרך מתמוטט ומת על מפתן בית הכנסת שעזב, כי ככל הנראה ולמצער אין מחילה לכופרים בעולם הזה על פי "שלום עליכם".
המסר הסמוי בסיפורים
ייתכן שברמיזה ובחכמה נסתרת בכל זאת יש אזכור לחגים ובמיוחד לחגי תשרי במחזות המפורסמים ביותר שנכתבו על פי סיפורי "שלום עליכם" , "כנר על הגג" ו- "החזן מווילנה". והקשר ביניהם: מסורת.
כך אומר טוביה החולב, וברוח זו גם מזהיר האבא החכם של החזן את בנו: "ללא המסורת היו חיינו תלויים באוויר כמו כנר על הגג!". והמשפט הזה מביע בדיוק את מה שאנו אומרים בקול בסוף תפילת ונתנה תוקף "וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף?", וההדגשה הבאה מיד אחר כך: “ואתה הוא מלך אל חי וקיים".
בכל שנה מחדש בחודש תשרי התפילה המיוחדת הזאת היא מסורת, וכפי שאומר טוביה החולב בשנינה ובחכמה: "בזכות המסורת יודע כל יהודי מיהו- ומה אלוקיו מצפה ממנו!"