מדי פעם אני חושב לעצמי (כשיש לי זמן וזה לא קורה הרבה) במחשבה מה היה קורה אם הייתי משתתף בתכנית ריאליטי, מגיע לשלב הגמר וברגע ההכרזה הדרמטי..
מגיע רק למקום השני.
מה הייתי אומר בראיונות שאחרי הגמר? האם הייתי מפרגן למנצח כראוי ליודע להפסיד בכבוד, או שהייתי אומר את מה שאני באמת מרגיש כמו למשל "משחק מכור", “בושה לחברה", ואם אני קצת יותר מקורי אז גם הייתי צועק בעצבים- “זאת הסיבה שהטובים מפסידים בבחירות", ובשלב הזה כנראה שהמאבטחים היו מסלקים אותי מהבמה בכוח.
למרבה המזל דבר כזה לא קרה לי עד היום.
היסטוריה של מציאות מדומה
גילוי נאות: נרשמתי לאודישנים בשתי עונות של "כוכב נולד" ולא התקבלתי לתכנית עצמה (פעם לעונה ה-5, כשרק אני יודע על זה ופעם לעונת העשור באודישן ארוך במיוחד במלון הר-ציון ובסופו יעצו לי השופטים גידי גוב ומירי מסיקה לשיר בשולחן-שבת ולחברים).
בפעם אחרונה עד היום בתחום תכניות הזמר ניסיתי להתקבל לעונה ה-1 של "הכוכב הבא" (עוד לפני שנקשרה אוטומטית לאירוויזיון). בסוף שיר מקורי באנגלית שתרגמתי לעברית, "חלום זה המציאות שלי"(שתיאר מצוין את האשליה שלי שאני זמר), אמרה לי ריטה את המשפט ששקלתי להוסיף לקורות החיים שלי: “אתה מתוק אמיתי אבל זה(השירה) לא למקצוע!”. אני לא מכיר עוד מישהו מחברי או ממשפחתי שזמרת גדולה כמו ריטה אמרה עליו שהוא מתוק אמיתי, אז זה הניצחון שלי.
ניסיתי פעמיים להתקבל ל"אח הגדול" אבל גם זה לא הובילה אותי להרבה סלונים בישראל. אולי טוב שכך, כי רבנים המליצו לי להימנע מכניסה לבית המסובך והמסוכסך במדינה וגם אשתי היקרה לא נתנה לי אישור לעבור לגור בבית קטן בנווה אילן.
הניסיון האחרון ואולי המוצלח ביותר עד היום עם תכנית מציאות היה בגלל מה שקרה אחריה ולא במהלכה, או יותר מדויק בעצם זה שנרשמתי לתכנית כמתמודד בלי ציפיות לנצח. לתכנית קראו "הטאלנט", והיא הופקה באתר "כיכר השבת" בשנה הנוכחית. להפתעתי הרבה עברתי את רוב השלבים בהצלחה עד חצי הגמר, שם הודחתי על חודה של נקודה והגעתי למקום הרביעי והמכובד.
מה שלא כתבתי וסיפרתי עד היום (חוץ מלמשפחתי וחברי הקרובים) זה שבזכות השתתפותי ב-"הטאלנט" אחרי שכבר עזבתי את תחום התקשורת והתחלתי לעסוק בחינוך, ברוך השם אני יושב עכשיו מול מחשב וכותב את הטור הזה באתר סרוגים.
תכנית לחיים האמיתיים
אז מה המסר שלמדתי מהניסיונות הלא מוצלחים שלי בתחום הריאליטי?
שזו לא הדרך היחידה לדברים גדולים ומשמעותיים בחיים, ולפעמים הדרך הזאת מסבכת את החיים עוד יותר ממה שהיו לפני ההחלטה לעבור ממציאות למסכים!
המציאות בעולם האמיתי מוכיחה שרבים וטובים מהמנצחים בתכניות ראליטי שזכו בכסף ו-15 דקות של תהילה, הסתבכו בהמשך בחובות, בפליטות פה מביכות, במריבות מתוקשרות ובחיים ריקניים ועצובים.
אם יש לאדם אופי מנצח בחיים, הוא יעשה דברים גדולים וחשובים גם בלי שמצלמים!
העצה לכל מי שכותב ברשימת ההחלטות לשנה החדשה הבאה עלינו לטובה "להירשם לתכנית ריאליטי", היא להיות מודע מראש שבתחרויות עם מצלמות, ממש כמו במערכת בחירות כשכל מי שחולם להגיע לכנסת פותח מפלגה ומבטיח לשנות לארץ את הצורה לטובה ולברכה (וגם לחיים ולשלום), יש מצב שהרבה משתתפים יחזרו הביתה אחרי הגמר הגדול של מפעל החיים הזמני ויגלו שעכשיו צריך להתחיל מחדש לעשות דברים גדולים וחשובים בדרך הישנה והטובה: לקום בבוקר לעבודה אמיתית מאתגרת, ולהשיג דברים בדרך הקשה ובלי שמגישים אותם למנצח על מגש עם כסף.
ככה זה בחיים, וטוב שכך.
משהו קטן וטוב
כמה פעמים קרה לכם שהכנתם רשימת קניות ורגע לפני כניסת שבת גיליתם שמשהו חשוב ביותר חסר, כמו נרות או תבלין חיוני? בטח הרבה יותר מפעם אחת. ובטח לכולם קרה משהו לא צפוי ומוציא מהכלים כשרגע לפני שהאורחים באים לחגים או שבתות הפלטה מקצרת ובעלת הבית מודיעה שהיא מתפטרת..
אז השבוע רגע לפני שהחגים באים תרשו לי לציין לטובה את "קבוצות הווטסאפ השכונתיות" שבניגוד למנהג מהעבר לדפוק בעדינות על דלת השכנים ולהפריע להם בהכנות עם בקשת סוכר, מלח או K-300 , מביאות לתוך בתיכם דברים למסירה או לעזרה בעת צרה.
מבורך שחסדים מתגלגלים ברחוב ולכן זה מצוין כאן בסוף שנת תשפ"ו כמשהו קטן וטוב.
ראה ערך הדר מוכתר