אין אדם בישראל שהשתתף פעם אחת בחייו במופע פיוטי סליחות או בדבר האמיתי באשמורת הבוקר, שאינו מכיר את הפיוט "עננו" המהווה את אחד מרגעי השיא המצופים מתחילת המעמד, ובו חזן וקהל שרים ומתפללים יחד בתקווה שכל תפילותיהם יענו ויתקבלו לרצון. זאת בניגוד מוחלט למענה האנושי, כפי שקרה בוודאי לא אחת למי שהתקשר למוקד עירוני כלשהו כדי לטפל בבעיה רצינית רגע לפני החגים, וזכה לשמוע את המענה האוטומטי מלא הרגש והחמלה כפיוט מרגש: “אין מענה בשלוחה המבוקשת. אנא נסה שנית מאוחר יותר". ואם החכם עיניו בראשו, הוא לא ינסה שנית מאוחר יותר וידבר עם בוט באתר.
כך גם פיוט הסליחות "עננו" מבוסס על חזרה של אותה מילה שהעניקה לו את שמו בתחילת ובסוף כל שורה.
עננו ביום קראנו
הפיוט "עננו" שכולם מוזמנים להכיר ולשיר ורצוי עם קהל, הוא עתיק ביותר ומהווה הרחבה של הפניה היהודית הידועה "ענני" בה משתמש יהודי הזקוק לדבר מה או לעזרה כדי לקבל סייעתא דשמיא.
מזמורי תפילה מתהילים, או מפסוקים שחוברו יחדיו בסידור לחלק הפותח את היום "פסוקי דזמרה", ידועים בעיקרון החזרתיות, כמו למשל "כי לעולם חסדו" ו-”לחי עולמים" בתפילת שחרית של שבת.
מה שידוע על "עננו"
מחבר הפיוט: אינו ידוע
מקור הפיוט: השורש ע.נ.ה בהקשר לפיוטי סליחות מופיע במסכת תענית על עצירת גשמים ושם נכתב: “מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה" (שגם פסוק זה הפך לשיר חסידי ידוע בפני עצמו). בהחלט ייתכן שפיוט "עננו" אינו שייך למחבר אחד ויחיד, אלא למחברים רבים שהוסיפו לו פסוקים לאורך הדורות, וחיזוק לדבר אפשר לראות בכך שכמו בפיוטים רבים נוספים אין שם המחבר רמוז בשיטת אקרוסטיכון בראשי הבתים או השורות.
סגנון ספרותי של הפיוט: אופן שירת הפיוט "עננו" נקרא בספרות המקצועית "ליטאניה" (לא להתבלבל עם ליטא ששמה הרשמי ליטואניה האירופית) ו/או "ליטאני", ומשמעות הדבר היא יצירה ספרותית מושרת על ידי זמר או במקרה של פיוט דתי חזן והקהל חוזר אחריו ולפעמים מוסיף גם כמה מילים על מה שנאמר.
המזמור הדתי המוכר ביותר בסגנון "ליטאניה" של חזן וקהל הוא "אנעים זמירות" ששרים ברוב בתי הכנסת בשבת לאחר מוסף, והחזן שהוא בדרך כלל ילד לפני בר-מצווה שר שורה, והקהל עונה לו בשורה חדשה וכך הלאה עד הסוף. הוכחה נוספת שלפיוט אין מחבר רשמי אחד היא ששלוש השורות הראשונות עוסקות באבות האומה, והשורה הלפני אחרונה שנוספה ככל הנראה בשלב מאוחר יותר היא "עננו אלוקי המרכבה" וזו סגירת מעגל עם תחילת הפיוט, כי שלושת האבות כונו "מרכבה לשכינה".
המדפיסים הגאונים: את החשיפה הגדולה קיבל הפיוט "עננו" כשהודפס בעבר הרחוק מאד, אי שם בין המאה התשיעית והעשירית בסידורי הגאונים והפך לציון דרך באמירת סליחות בציבור.
בשורה התחתונה ניתן לסכם ולומר שלמרות שאין לפיוט "עננו" מחבר אחד ידוע, כל ישראל שותפים בו לאורך הדורות כאיש אחד בלב אחד.