פרשת שופטים בה ממשיך משה רבנו את נאומו האחרון לעם ישראל מכילה את "פרשת המלך" שיש לה השלכות רבות על מלכי ישראל בתנ"ך ונכתבו עליה הרבה ספרים ומחקרים.
יש הנחיות רבות למלך ולכללי המלוכה בישראל, אבל מדרש חסידי יפה מלמד משהו משמעותי על המלך שניתן ליישם גם בחיי כל אדם שהתחיל דרך חדשה, ועבר זמן ועליו להיזכר בתחילתה כדי להמשיך ללכת בה בבטחה ובהצלחה.
זה המדרש החסידי על הפסוק שנאמר על מלך ישראל "והיה כשבתו על כסא ממלכתו":
"בשעה שהכתירו את רבי שלמה מסלונים כרבן של החסידים בעל כורחו, הייתה נפשו מרה עליו ולבו נשבר, כי מי הוא ומה הוא שינהל את העדה וישב בראש. אמר לו סב גיסו, רבי טוביה לנדא, האדמו"ר רבי מנחם מנדל מסטריקוב: כתוב "והיה כשבתו על כסא ממלכתו", בכף הדמיון, היינו שיהא תמיד באותה בחינה של אותו הרגע שמושיבין אותו על כס ממלכתו, שיהא שפל-רוח ולבו נשבר כל הימים. כך נאה וכך יאה למלך ישראל."
המשמעות היא שמלך צריך לזכור בכל יום בחייו כשהוא בשלטון את היום בו הוכתר למלך וקבל על עצמו את התפקיד בחיל ורעדה עם הרבה כוונות טובות ורצון לעשות הרבה דברים טובים למען עמו, ולא חלילה לחשוב שכוחו ועוצם ידו או רק הוא עצמו עשו את החיל הזה, כי גם המלך חייב לזכור את השם יתברך הנותן לו כוח לעשות חיל. והדבר נכון גם לגבי כל אדם שהחל תפקיד חדש או פרק חדש בחיים כמו למשל נישואין ומתפלל באותו היום שכל יום מכאן והלאה יהיה טוב ומרגש כמו היום בו הכל החל והוא יצא לדרך חדשה.
אסיים בהערה אישית: את המדרש החסידי היפה הזה זכיתי לשמוע לראשונה מפי הרב הראשי לישראל ולת"א-יפו הגאון הרב ישראל מאיר לאו שליט"א כשאמר אותו תחת חופתי ואני נזכר בו כל שנה מחדש ביום הנישואין שלי שחל השנה בשבת פרשת שופטים.
