יש לי חבר, בואו נקרא לו רועי שחי בעידן הלא נכון, או אולי דווקא בעידן הנכון מדי, תלוי את מי שואלים:
רועי מחפש זוגיות, ומבחינתו, כל הצעה לדייט לא מתחילה ב"מה היא עושה בחיים" או "איזה ערכים מובילים אותה", אלא בבקשה קבועה, כמעט אובססיבית: "יש עוד תמונה?".
זה מתחיל בתמונה אחת, נחמדה, ברורה.
אבל אז רועי נכנס ללופ.
"תשמע, פה היא לא כל כך מחייכת. יש תמונה מחתונה? יש תמונה בלי איפור? יש תמונה שלה מטיול? תשיג לי עוד אחת מפורים, אני חייב לראות איך היא נראית בפרופיל".
השבוע, כשהוא ביקש ממני את התמונה החמישית במספר של אותה בחורה אומללה, נשברתי. הסתכלתי עליו ואמרתי לו בקול הכי חד שיש: "די, יא מוזר, די! מה זה ייתן לך לקבל תמונות שלה במיליון צורות? תשחרר כבר!".
מתי הפכנו לדור שקונה בני אדם דרך קטלוג? מתי הדייט הפך למוצר במדף שצריך לסקור אותו מכל הזוויות, ב-360 מעלות, כולל בדיקת אריזה?
בואו נחזור רגע אחורה: בתקופה שלי, יצאנו לבליינד דייט. אמיתי. אתה מגיע לספסל בגן, או לבית קפה שכונתי, ואין לך מושג ירוק איך הבחורה שיושבת מולך נראית. הלב דופק, יש ציפייה, יש מסתורין, והכי חשוב...יש הזדמנות אמיתית לפגוש עולם מלא, ולא אלבום דיגיטלי.
היינו מסתכלים בעיניים, שומעים את קול הצחוק, מרגישים את האנרגיה. איך הגענו למצב שבו אנשים מבקשים היום מיליון תמונות מעבר לאחת?
התשובה כואבת: הפכנו לעצלנים ולחרדתיים. התרגלנו שהכל נגיש, שהכל שקוף, ושמותר לנו לשפוט אדם שלם על פי זווית צילום או תאורה לא נכונה.
והשאלה הקשה באמת היא למה יש אנשים שנותנים יד לשטויות האלה?
למה בחורות (וגם בחורים) משתפות פעולה וממשיכות לשלוח עוד ועוד תמונות כדי לשכנע איזה 'בוחן איכות' מטעם עצמו שהוא יכול לעשות טובה ולצאת איתן?
ויודעים מה? בואו. מי ישמע. זה לא שהבחור בדיוק שיבוט של פסטיבל הגנים של ג'ורג קלוני וליאו דיקפריו. הוא לא.
אז נראה לי שהגיע הזמן לשים לזה סוף ולהציב גבול ברור: בחור שמבקש יותר משתי תמונות וזה נכון בדיוק גם להפך... שילך לחפש.
לא מתאים לך איך שהיא נראית בתמונה הראשונה והשנייה? תתקדם הלאה. דפדף.
ואם הגעתם עד לכאן ואתם עדיין לא מבינים את זה, אז הנה, נגיד לכם את זה בדוך: זוגיות אמת לא נבנית על זוויות צילום ולא על פילטרים. היא נבנית על כימיה, על מבט עמוק, על הקשבה ועל נכונות לקפוץ למים.
בחייאת, תפסיקו לפחד מהלא-נודע, תסגרו את הגלריה בטלפון, ופשוט תצאו להיפגש. לא תאמינו, אבל אשכרה יש עולם בחוץ מבעד לפיקסלים. ואם רק תצאו מעצמכם אתם עוד עלולים לגלות שהוא נראה הרבה יותר טוב מכל תמונה שתקבלו.