בואו נניח את הנימוס בצד לרגע. נמאס כבר מהפרשנים באולפנים שמנסים למכור לחלק מהציבור שאם רק ניתן עוד קצת, ואם רק נעשה עוד ויתור, השלום יגיע. האמת היא שרבים מאיתנו בכלל לא מבינים עם מי יש לנו עסק. כשאנחנו מדברים על שלום, אנחנו מחפשים שוויון וכבוד אבל בלקסיקון של הצד השני המושגים האלה בכלל לא קיימים במובן שאנחנו מכירים.
קחו למשל את המושג "ד'ימי" (בן חסות). רבים חושבים שמדובר במושג היסטורי שחלף, אבל זו התפיסה שמעצבת את היחס למי שאינו מוסלמי גם היום. בתפיסה הזו, היהודי בתוך המערכת הוא לא אזרח שווה זכויות, אלא נתין סוג ב'. נותנים לו לחיות ונותנים לו להתפלל, אבל בתנאי אחד: שהוא יכיר בעליונות האסלאם ויבין את מקומו כמי שחי בזכות החסד של השלטון. ומה עם ה"ג'יזיה"? זה לא סתם מס, זה כלי להשפלה ממוסדת. המטרה היא להזכיר ליהודי כל בוקר: אתה חי כאן על תנאי. כשאתה משלם את ה"מס" הזה, אתה בעצם נותן דמי חסות כדי שלא יפגעו בך.
והנה הנקודה שרוב האנשים בורחים ממנה: בואו נדבר על יוסוף אל-קרדאוי, מבכירי הפוסקים שלהם. מי שחושב שהם יכולים פשוט "לוותר" על מצוות הג'יהאד כדי לעשות איתנו שלום, לא מבין כלום. אל-קרדאוי הבהיר בצורה הכי ברורה שיש: הג'יהאד הוא מצווה מרכזית, עמוד תווך. בשבילם, לוותר על הג'יהאד זה כמו שיהודי יוותר על תורה או שבת. זה לא משחק, זה כל מהות הדת.
אז איך הם בכל זאת מדברים על שלום? כאן נכנס המושג שהם קוראים לו "מסאלח ומפאסד" (מערכת של רווחים מול הפסדים). הם לא עושים שלום כי הם אוהבים אותנו, אלא כי הם עושים חשבון קר של רווח והפסד. אם הם חלשים כרגע הם יעשו "הודנה" (הפסקת אש) זמנית, רק כדי לצבור כוח ולחזור חזקים יותר. זה לא שלום אמת, זה תרגיל אסטרטגי. ברגע שיהיה להם מספיק רווח, הם יחזרו למסלול המקורי.
זה כואב? בטח כואב. אבל מי שמנסה להלביש ערכים של המערב על תפיסה דתית שרואה בעליונות את כל הסיפור, סתם מרמה את עצמו. אנחנו חושבים שאם נהיה נחמדים, נציע פשרות וניתן שטחים יכבדו אותנו. אבל בתפיסה שלהם, הנחמדות הזאת נתפסת כחולשה, וכשהם רואים חולשה, הם רק רוצים לקחת עוד.
אז מה נשאר לנו לעשות? להפסיק לחיות בסרט. להפסיק לחפש שלום דמיוני שקיים רק בראש של האליטות שמעולם לא חקרו את הטקסטים הללו לעומק. המזרח התיכון לא השתנה, והתפיסות העמוקות האלו לא הלכו לשום מקום הן רק מחכות לשעת כושר.
אנחנו לא צריכים לשנוא, אבל אנחנו חייבים להפסיק להיות תמימים. שלום עושים עם אויב שמכיר בזכות שלך לחיות כאן כשווה בין שווים. כל עוד אנחנו נתפסים כנתינים, וכל עוד יש מי שמעדיף לרצות אותם במקום לדרוש ריבונות מלאה ובכבוד – אנחנו רק נמשיך לדרוך במקום ולסכן את העתיד שלנו.
הגיע הזמן להתעורר. האמת כתובה שם בהיסטוריה ובטקסטים שלהם, גם אם היא לא נעימה לאוזן.