משפחתו של אלון סאקאג'יו שנפל בג'נין סיפרו היום (חמישי) בראיון לכאן 11 על אלון, על השאיפות שלו, על טוב ליבו ועל תחושות האבדן הקשות.

"כל החברים הגיעו לתמוך, המורות שלו לשעבר מכל הכיתות וכל השנים" אמרה האם. "יש לו חברה שקוראים לה שרון, עוד יומיים היו אמורים לחגוג חמש שנים ובסופ"ש הבא היו אמורים לנסוע לנופש באילת שהוא כל כך חיכה לו והזמין אותו. הם כבר לא יצליחו לעשות את זה, עוד משפחה שנשארת עם חלל כל כך גדול".

אחיו הקטן סיפר: "אלון תמיד עזר לי ועזר לאנשים שצריכים עזרה וגם כשלא, פעם האחרונה שראיתי אותו היה כשהוא בא לקחת אותי מיום הולדת של חבר שלי, הייתי כל כך גאה בו שכל החברים ראו אותו עם המדים והכל"

האמא תיארה את תחושותיה: "כמו שאמרתי קודם, יש תחושה של אבדן, תחושה של אובדן דרך, אין מי שמנווט, ובעיקר אין מי שאכפת לו, לא מהמדינה ולא מאנשים שחיים במדינה הזו". עוד הוסיפה כי "אלון אהב מאד את הצבא, אהב מאד את המדינה, נשארה לו עוד שנה, בקבע עודדנו אותו ללכת לתפקיד מקל יותר אחרי כל השירות הזה אבל הוא לא הסכים, הוא התעקש למצוא לעצמו תפקיד של לוחם ותורם במאה אחוז ולשם הוא שאף".

אביו של אלון סיפר גם הוא על אלון "הוא שאף למצויינות להגיע ליחידה הכי טובה, לתפקיד הכי טוב ולתת מקסימום תרומה למדינה. הוא היה בסיירת דובדבן ומשם לחרוב, רצה לשאוף אפילו מעבר, השקיע מאד והיה מוכן לחתום עוד. כשהיתה הפעולה לשחרור החטופים, הוא הזדהה עם זה לחלוטין, ואמר: "זו הדרך של חייל וקצין, זה מה שצריך לעשות, ואם כבר ליפול אז בדרך הזו כשאתה מציל חיי אדם"