מאז החלטת בג"ץ והנחיית היועצת המשפטית לממשלה על הקפאת תקציבי הישיבות עבור חייבי גיוס, נקלע עולם התורה החרדי למשבר תקציבי חסר תקדים – קיצוץ של מאות מיליוני שקלים בשנה. בתגובה למצב, הוקמה בהובלת המנהיגים הרוחניים של הציבור החרדי - בעיקר הליטאי – ארגון צדקה חדש בשם "קרן עולם התורה", שמטרתו לגייס תרומות מרחבי העולם כדי להחליף את המימון הממשלתי ולתמוך במוסדות ובלומדי התורה.
בסרטונים הרשמיים ובנאומים של ראשי הקרן, מושם דגש מרכזי על המצוקה הכלכלית היומיומית של האברכים ומשפחותיהם. בסרטוני ההתרמה ישנם תיאורים קורעי לב על קשיים כלכליים, לצד עדויות על משפחות שנאלצות לצמצם אפילו במזון בסיסי ובקשת עזרה דחופה כדי שיוכלו להמשיך ולשרוד.
כך למשל התבטא הרב יוסף חברוני, ראש ישיבת חברון הנחשבת ואחד מראשי קרן עולם התורה, בדינר שהתקיים במקסיקו סיטי:
"בארץ ישראל לא רק שלקחו את התקציבים של הישיבות, [...] אבל לקחו לבני התורה את התמיכה שיש בגני ילדים, במעונות הילדים, את ההנחה שנתנו בעירייה למיסים של העירייה, המחירים של המשכנתאות – כולם חיים עם משכנתא – עלו, אני יודע שאלפי אלפי אברכים אין להם כסף לעוף בשבת. המצוקה, מצוקת החיים שלא יכולים לעמוד בה".
באירוע אחר סיפרו על משפחה שמחלקת ביצה קשה בין שלושה ילדים.
לסיפורים האלה מתלווים סרטונים מעוררי דמעות, בהם מתוארים אברכים בישראל במצב עוני מרוד, וכל זה בגלל הקפאת התקציבים על ידי היועמ"שית.
מסוקים, אחוזות פאר וקייטרינג יוקרתי
מול העוני בישראל, תיעודים המפורסמים ברשתות החברתיות ובכלי תקשורת חרדיים מתוך מסעות הגיוס של ראשי הקרן ברחבי העולם - מארה"ב ועד שוויץ, פנמה וארגנטינה - מציגים מציאות ויזואלית שונה והפוכה לחלוטין.
בסרטוני הסיכום מאירועי ה"דינר" שנערכו בבתי מיליארדרים ומולטי מיליונרים (המכונים נגידים, בז'רגון החרדי) בחו"ל, נראים ראשי המגזר הליטאי יחד עם ראשי המוסדות החרדיים, כשהם מוטסים במטוסים פרטיים ובמסוקים ומוסעים ברכבי יוקרה. אירועי ההתרמה נערכים באחוזות פאר עם בריכות שחייה, קייטרינג גורמה, אלכוהול יקר ואבטחה פרטית הדוקה.
הפער הוויזואלי הבולט בין תיאורי העוני הקשים לבין הראוותנות הבולטת באירועי ההתרמה מעורר דיון ציבורי נוקב, בפרט בימים שבהם הציבור הרחב בישראל נושא בנטל כלכלי וצבאי כבד.
הרב משה הירש באירוע התרמה על יד בריכה בניו ג'רזי.
"כך עובד גיוס כספים מול נגידים"
גורמים המעורים במנגנוני גיוס הכספים ובפילנתרופיה החרדית הבינלאומית דוחים את הביקורת ומסבירים כי מדובר בפרקטיקה מקובלת והכרחית. לטענתם, באירועים המיועדים לתורמים כבדים (ה"נגידים", כאמור) בארה"ב ובדרום אמריקה, הסטנדרט הקולינרי והאירוח הגבוה הם חלק בלתי נפרד מנורמות האירוח המקומיות, שמטרתן לחלוק כבוד לתורמים ולעודד אותם לפתוח את כיסם לתרומות של מיליוני דולרים.
בנוסף, מדגישים בסביבת הקרן כי הוצאות המסעות וההפקות אינן נלקחות מקופת הקרן המיועדת לאברכים, אלא ממומנות באופן נפרד לחלוטין על ידי תורמים ייעודיים. עוד מציינים המלווים כי הטיסות במטוסים פרטיים והסידורים המיוחדים נועדו אך ורק כדי לשמור על בריאותם, זמנם וביטחונם של ראשי הישיבות והרבנים הישישים, חלקם מעל גיל 90, שבגילם המתקדם מכתתים את רגליהם כדי להציל את הישיבות מקריסה.
האם אנחנו בדרך להפרטת עולם התורה?
לצד הטענות ההדדיות, מסעות הגיוס של "קרן עולם התורה" ממחישים את השינוי העמוק בעולם הישיבות: ממעבר להישענות על תקציבי המדינה הישראלית, אל יצירת מודל פילנתרופי בינלאומי עצמאי בהיקפי עתק.
הימין הכלכלי בישראל (פייגלין למשל), תומך ב"הפרטת" עולם התורה, וסגירת התקציבים הממשלתיים לישיבות, כמו לשאר אירועים מתוקצבים (ספורט, תרבות ואפילו חינוך). הקמת הקרן, היא מבחן ראשון להתיכנות כלכלית של ישיבות במימון פרטי, אלא שלא בטוח שזה בכלל ייתכן.
התקציב שנתנה המדינה לישיבות הגיע ליותר ממיליארד שקל בשנה. תרומות בסך מאות מיליוני שקלים מאנשים פרטיים, הוא אירוע שיכול להתקיים באופן חד פעמי ובמתכונת מצומצמת יותר כאירוע שנתי (זוכרים את ההתרמות לקרן לב"י או השירותרום לאגודה למען החייל).
השאלה המרכזית היא האם קרן עולם התורה תוכל להמשיך במימון המאסיבי של הישיבות עד להסדרת חוק הגיוס והסרת הסנקציות הכלכליות מטעם המדינה, כשאף אחד לא יודע מתי ואם בכלל.
בנוסף, האם המחיר התדמיתי של גדולי התורה הליטאיים, המחזרים על דלתות העשירים כקבצנים, יכול להימשך.
כך או כך, קיבלנו הצצה לשני הקצוות של "עולם התורה", העניים המרודים שמוכנים למסור הכל למען לימוד התורה מצד אחד וחיי הפאר של העשירים שמוכנים להחזיק אותם.
כשאני ספרתי ימי מילואים בגבול העסקנים בדינר הזה שתו וודקה יקרה באחוזות פאר כי הם מרוויחים מיליונים מהשתמטות🤡