יוסף חגואל, הלוחם שסיפור הישרדותו במלחמת ששת הימים הפך לאחד הסיפורים המזוהים ביותר עם המלחמה – ולימים גם עם השיר ״בלדה לחובש״, הלך אתמול (שבת) לעולמו כשהוא בן 80, בעת ששירת במילואים.
חגואל, יליד 1946, לחם בחטיבת הצנחנים בקרבות על ירושלים במלחמת ששת הימים. במהלך הקרבות הוא נפצע קשה ברגליו ולא יכול היה להתפנות מהמקום. החובש הפלוגתי, שלמה אפשטיין, נשאר לצדו וטיפל בו תחת הפגזות כבדות.
כאשר ניתנה פקודה לכוחות להסתתר מההפגזה, חגואל נותר בשטח כשהוא אינו מסוגל לזוז. אפשטיין גרר אותו לכיוון קיר של מקלט, השכיב אותו כשפניו מופנות אל הקיר, ונשכב מאחוריו כדי להגן עליו בגופו. זמן קצר לאחר מכן נפל פגז סמוך אליהם. אפשטיין נהרג, בעוד חגואל שרד.
לימים סיפר חגואל כי רסיס גדול נותר סמוך ללבו, וכי הוא מאמין שלולא גופו של אפשטיין שחצץ בינו לבין הפגיעה, לא היה שורד. מעשהו של אפשטיין זיכה אותו לאחר מותו בעיטור העוז.
הסיפור הפך לימים לבסיס המוכר של השיר ״בלדה לחובש״. השיר נכתב על ידי דן אלמגור ובוצע על ידי יהורם גאון. על פי כתבות שפורסמו לאורך השנים, אלמגור הכיר את הסיפור של אפשטיין וחגואל, והנוסח הסופי של השיר הושפע ממנו. השיר זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1969.
אבל עבור חגואל, הסיפור לא הסתיים במלחמה ולא בשיר. במשך שנים הוא המשיך לפקוד את קברו של אפשטיין. בהמשך נוצר קשר בינו לבין משפחתו של החובש. כאשר נולד לחגואל בנו הראשון, הוא קרא לו שלמה, על שמו של החובש שהציל את חייו. אביו של שלמה אפשטיין אף שימש כסנדק בברית המילה של הילד. תיעוד של האירוע משנת 1971 שמור בארכיון הספרייה הלאומית.
במשך השנים הפך חגואל בעצמו למספר הסיפור. הוא הגיע לבתי ספר, פגש חיילים וסיפר את קורות הקרב ואת סיפורו של אפשטיין, מתוך רצון להנציח את החובש ולהעביר את הסיפור לדורות הבאים. בראיון מ-2019 סיפר כי במשך שנים התקשה לדבר על האירוע, אך בהמשך החל לראות בכך שליחות.
״בלדה לחובש״ הפכה עם השנים לאחד משירי הזיכרון המזוהים עם מלחמת ששת הימים, אך מאחורי המילים והמנגינה עמד סיפורם האמיתי של שני לוחמים: שלמה אפשטיין, שהקריב את חייו כדי להגן על פצוע, ויוסף חגואל, שנשא עמו את סיפור ההצלה במשך עשרות שנים.
עשה מילואים עד יומו האחרון, אדם למופת, תנצבה.