האב השכול חגי לובר, התייחס היום (ראשון) לסערה סביב ההחלטה של חלק מהמשפחות השכולות ואזרחים נוספים, להגיע ולחגוג שמחת תורה במתחם הנובה, בריקודים ושירים עם ספרי תורה. במתחם הנובה נרצחו בדם קר עשרות צעירים ומבלים ב-7 באוקטובר.
נזכיר כי ההחלטה עוררה מחלוקת קשה, חלק מהמשפחות טענו כי הן מעוניינות להנציח את יקיריהן בדרך של שמחת תורה וחגיגה, אך חלק נכבד מהמשפחות טענו כי מדובר בביזוי קרוביהן וטענו כי כשם שאין ריקודים ב'יד ושם' כך גם לא ראוי שיהיו ריקודים במתחם הנובה.
לובר התייחס לסערה ומסר: "אֵיךְ הֱעַזְתֶּם??? ואם יש אפילו הורה שכול אחד שריקודים, שירים והקפות, באתר הנובה או בבתי הקברות, גורמים לו צער וכאב, אסור לקיים את האירוע וחייבים להתחשב.
וזה לא משנה אם הוא בדעת מיעוט וזה לא משנה שיש הורים שכולים שמתנחמים מריקודים. כי לא מרפאים פצע של אחד בפתיחת פצעו של אחר, ואין דמוקרטיה בכאבי השכול. וזה כל כך ברור ופשוט, ומושכל ראשון, שאין לי מושג איך העזו אנשים לרקוד ולשיר באתר הנובה אתמול, ואיך נאטם ליבם, ובאיזו חוצפה הרשו לעצמם לרקוד על כאב ודם ואיך אפשר לקרוא למה שהיה שם הקפות של מצווה, כשמשפחות שכולות, אלמנות ויתומים מנגבים דמעה?
ואיך לעזאזל הפכו את חובת רגישות לוויכוח בין שמאל לימין? ומה הקשר לבחירות? אני פשוט לא מצליח להבין".
עוד הוסיף לובר: "וצריכים הרוקדים לעלות לרגל למשפחות שנפגעו, ולבקש בדמעות חרטה את סליחתן, ולקוות שגם שוכן מרומים, דיין אלמנות ואבי יתומים יסלח להם, לאותם הרוקדים".
לסיום ציין לובר: הכותב הוא אב שכול שמתנחם מאד מריקודים ושמחה דווקא במקום בו היו חורבן ונפילה. ובכל זאת...".
ברוך השם שנעשה פה בירור ערכי כל כך נוקב וחשוב! כקצין במילואים אני אומר שזה בדיוק התיקון שצריך לקרות, ואהבת לרעך כמוך לפני הכל