דעות

יש להרהר מדוע דרך שכה בטוחה בעצמה צריכה להבהיר חזור והבהר שהיא זקופת קומה. בעיניי, זקוף הקומה האמיתי הוא דווקא זה שמרשה לעצמו להקשיב ולהיפתח יותר לעולמות אחרים, שכן הוא חש פחות מאויים

אשר היה ממש נחמד, חברמן, צוחק, מפרגן, מייצר אווירה נעימה ונוחה ובאמת, לא הצלחתי להניח את האצבע על הבעיה, לקח לי קצת זמן אבל בסוף הבנתי

יש מקום לעשות פשרה אך ורק אם רוב מנהיגי השמאל יחתמו עליה ויאשרו אותה, אבל פשרה ללא הסכמתם, היא לא פשרה אלא כניעה

אין לצער אנשים, אין להכניס שוטרים במצב שצריכים לטפל ביהודים בכח. רבנו הרב צבי יהודה כבר הגדיר את תנאי המאבקים הציבוריים: בלי הרמת ידיים, בלי עלבון ובלי שנאה

ציונות דתית זקופת קומה שגאה לומר כי היא יונקת את כוחה ממקורות של קודש. שיודעת להתמודד עם אתגרי העולם ויכולה להם. שיודעת שכדברי רבינו הרמב"ם "זאת התורה לא תהא מוחלפת"

העובדה שכמעט כולם מדברים על הצורך לתקן את היחסים בין רשויות השלטון היא ניצחון ענק למחנה השמרני אך המחיר של התקדמות לשינוי בכל מחיר עלול להיות כבד מידי

המאבק היום כנגד ההפיכה המשפטית-משטרית בישראל, לא דומה בשום צורה למאבק בהתנתקות, לא במהות, לא בצורה ולא בהשלכות לעתיד של כולנו

אנשי השמאל הם אנשים שהשתלטו על מוקדי הכח במדינה: מערכת המשפט, התקשורת והאקדמיה, ותמיד הם מספרים לנו איך שהם מגינים על החלשים. הם, הם המגינים על החלשים. ממש דומה

כניעה ל'שירת הברבור' של תעשייה משומנת וצעקנית ע"י תקשורת מגויסת או התקפלות לאיומי פרוטקשן, תהווה את קץ הדמוקרטיה האמיתית והחמצה היסטורית

האחדות הפנימית של עם ישראל כל כך חזקה שהיא לא יכולה להיפרם באופן רחב ועמוק. הוויכוחים הנוקבים נוכחים ברמה החברתית החיצונית בלבד והם כלל וכלל לא פוגעים בתחושת האחווה העמוקה ועוצמתית שבין היהודים כפרטים ובין המגזרים השונים

עם כל החשש להתפרקותה של המדינה הישראלית. ההיסטוריה מלמדת שהאומה הישראלית היא אומה חזקה, אומה שיודעת בעיתות של שלום לנהל מחלוקות נוקבות, אך בעיתות של מלחמה יודעת, החברה הישראלית, להתכנס אל המצב של 'עם אחד'.

כיצד תכניס בכפיפה אחת ובמסגרת אחת את כולם, את כל סיעותיהם ומפלגותיהם? כיצד ישובו העצמות הפזורות להתקרב אחד אל אחד, להיות לשיעור קומה אחד הנקרא כלל ישראל? סוף כל סוף הפיזור והפירוד אוכל אותנו בכל פה // הרב אברהם יצחק הכהן קוק

בפורים תשפ"ג אנו ניצבים בפני "פור" מאיים של בירור פנימי בעם ישראל. אף אחד לא מקל בו ראש. גם כאן הפתרון לא יהיה מיידי; גם כאן ישנן השלכות שייקח שנים לטפל בהן

גם אני קורא לכל המפגינים לעשות חשבון נפש ולהבין שהערכים שיובילו את המדינה בעתיד הם לא הערכים המטורללים של השמאל הפרוגרסיבי. זה יהיה היום או מחר, אבל זה יהיה

על רקע יום העגונה המתקרב, אני מבקשת לשים על השולחן באופן חד וברור את הדברים הבאים: המהפכה המשפטית שהקואליציה מבקשת לחולל בזמנים אלה היא רעה וגרועה עבור נשים בישראל, והיא תדרדר עוד את מצבן של הנשים האומללות והפגיעות ביותר בחברה, הנשים העגונות ומסורבות הגט

דמויותיהן של ושתי ואסתר מייצגות שתי תפיסות שונות של המהפכה הפמיניסטית שניצניה נראו כבר במגילת אסתר. היא מאפשרת לנו לדון על מעמד האישה והיחס כלפיה  בעולם הפטריארכלי ובכלל בשינויים ובתמורות שחלו מאז ועד היום

ככל שהמחאה מחריפה, מתברר שבעבור חלק מהמפגינים המטרה איננה הרפורמה המשפטית, אלא הפלת נתניהו. דווקא בגלל זה הקואליציה צריכה להסכים לציר ההידברות מול בני גנץ

ברור לכולם שאין לקחת את החוק לידיים. ואת זה הרבנים והמנהיגים מבהירים כל הזמן, כולל בהלוויה עצמה. די עם תרבות ההלקאה העצמית. עד כמה אפשר להיות מנותק מהציבור?

העובדה שבפעם הזאת לא נשפך דם היא לא הבטחה לעתיד. אין שום הבטחה שבפעם הבאה החלום הפרוע של המנהיגים האנרכיסטים לא יתממש

אנחנו רואים כל יום אינספור פעילויות של פלסטינים הפולשים ובונים בהתרסה כנגד המדינה, ללא כל בושה או תירוץ. זה הזמן לפעול עם או בלי רמדאן. פנינו לממשלה לקבלת תשובות, והפעם בהבדל מהותי, אתם הממשלה!