אין שום הסבר הגיוני בעולם שיוכיח לי שיש סיבה להצביע נגד חוק האיזוק האלקטרוני.

הסיבה היחידה היא שהפוליטיקאים רוצים להרגיש גיבורים על הגב שלנו, ומשחקים את משחק הפוליטיקאיים המטופש – אני יותר חזק.

הם עומדים בכל יום ומצהירים הצהרות גדולות אבל עושים מעשים קטנים.

חשבתי שיש גבול למשחקים, אולי אני קצת תמימה

באמת האמנתי שכשמדובר בחיים של בני אדם הם יפסיקו לחשוב על עצמם. טעיתי.

חוק האזיק האלקטרוני, שאמור להציל חיים של נשים לא עבר בגלל משחקים פוליטיים. פשוט כך.

הם לקחו את אחד הנושאים הכאובים ביותר והמדוברים ביותר בשנים האחרונות, הסתכלו בעשרות ותכף מאות התמונות של הנרצחות בשנים האחרונות והחליטו שפשוט לא. לא נעזור לכן. לא נמנע את הרצח הבא.

"כי ככה בא לנו"

"כי נדון על זה בהמשך"

ושלא תחשבו שהבעיה היא בממשלה הנוכחית בלבד, בואו ואזכיר לכם את הכוכבים הראשיים – חברי האופוזיציה שבמשמרת שלהם הפילו חוק להחמרת ענישה לאנסים, וביניהם מירב מיכאלי שחרטה על דגלה את המילה 'אישה'.

ואל נשכח את הסירוב החסר הגיון להקים וועדת חקירה לפרשת ה'סרסור בסוהרות'. שכן, גם את זה הפילו אותם אנשים ונשים שאתמול הפגינו במשכן הכנסת עם אזיק אלקטרוני ביד והפכו את עצמם לגיבורי הנשים.

אני שואלת באמת, מתי ניכנס לרשימת סדר העדיפויות?

למה כל חוק של נשים נופל בגלל משחקים פוליטיים, ואל תגידו לי שיושבים שם חבורת גברים פאטריארכליים, כי יושבות שם בגאון גם נשים, ומצביעות נגד עצמן ונגד הבנות שלהן והחברות שלהן.

הרצח הבא כבר בדלת ועולם כמנהגו נוהג. וממשלה כמנהגה תנהג. ותדיר ותפלה ותכאיב ותהיה אחראית על היתומים שבדרך.