דעות

שמעון ולוי, גיבורי פרשתנו, הם ללא ספק 'האבות הרוחניים' של מתפרעי 'תג-מחיר', העושים דין לעצמם בערי יהודה ובכפרי שומרון. איני מכיר איש מהם ואין לי מושג האם מדובר בקבוצה מגובשת או ספוראדית, הירארכית או אנרכיסטית. המחנה המשותף שלהם שהם לא מתייעצים עם המבוגר האחראי.

מדוע נאלצו יהודים שומרי מצוות לפנות לבית המשפט נגד הרבנות? משום שההחמרות הדתיות אוכלות בכל חלקה טובה של החיים הציבוריים. בעיית ההספדים בידי נשים, עם כל חומרתה, אינה אלא סימפטום לרוח רעה של הקצנה והסתגרות, העוברת על מי שמחזיקים בידיהם את המונופול על חיי הדת הציבוריים במדינת ישראל.

לו תומס ג'פרסון, שהיה, בין היתר, פילוסוף, דיפלומט ואדריכל, היה חי במדינת ישראל כיום לא מן הנמנע כי אף הוא היה מותקף בבליסטראות מילוליות, עקב פעילותו לצמצום כוחו של בית המשפט. אז למה הוא מונצח כדמוקרט הגדול ואילו זאב אלקין הוא אויב הדמוקרטיה?

במסגרת מה שכונה לאחרונה "המתקפה על שלטון החוק" (על בית המשפט לא מעבירים ביקורת, עם בית המשפט לא מתווכחים. כל אי הסכמה היא מתקפה. מה, אתם לא מבינים שככה זה בדמוקרטיה עם חופש ביטוי?) נטען שהחוקים האחרונים שהימין מנסה להעביר, פוגעים בשלטון החוק. אני בעד או נגד?

דיל פוליטי בלשכת עורכי הדין הביא לכך, שהמועמדת היחידה – עו"ד בת-שבע שרמן-שני – לא נבחרה. חטאה שהיא משתייכת למחנה ראש הלשכה, דורון ברזילי, הנמצא במיעוט במועצה הארצית שבוחרת את נציגי הלשכה לוועדות הממנות שופטים ודיינים. פוליטיקה קטנה וקטנונית גברה על ההיגיון וההגינות.

סיבה נוספת לכך שנקעה רוח (חלק נכבד מ)העם מן המעמד שבית המשפט העליון ניכס לעצמו, היא ביטול חוקי כנסת. אני מסכים שיש אולי מקום לביקורת שיפוטית על החקיקה, כדי שלא נגיע ח"ו לחוקי סדום או נירנברג, אך לא יתכן ששרביט זה יהא מסור לחבורה כמעט-מונוליטית מבחינה השקפתית ולאומית.

לקחת את הזמן. ביטוי יפה שמשמעו שאין לאן למהר ואין לאן להזדרז, ואפשר לנוח קצת ולהרגע אחרי המרתון הצפוף של שנות התיכון והצבא, ישיבה. נטייל קצת, נעבוד קצת, נטייל עוד קצת, נחסוך כסף ואז נראה מה נעשה. לוקחים את הזמן. אבל צריך לשים לב שהיא איננה מטרה בפני עצמה.

למרות שכיום חונטה תקשורתית אקדמית ומשפטית בעלת השקפת עולם צרה המייצגת את שולי השיח הישראלי מכתיבה לכנסת לממשלה ולעם כולו כיצד להתנהל מבחינה מדינית וביטחונית. חוסר המשילות לא ייפטר בסדרה של חוקים שיחוקקו בכנסת, אלא בשינוי קו המחשבה של הח"כים מימין.

הסיפור היחיד הוא הסיפור הטריוויאלי, הפשטני והמפחיד לפיו רוב מוחלט של האנשים והנשים העובדים בתקשורת, בכל הדרגים, שייך לאותו שבט בדיוק. זהו בעצם אותו אדם, שעשו לו "העתק-הדבק" ושכפלו אותו לאלפים. קובי אריאלי מסביר למה לא הגיע אתמול לכנס העיתונאים בתל אביב.

בעקבות הידיעה על גידול במספר החיילות הדתיות המתגייסות לצה"ל כותב ד"ר גבי אביטל יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי כי "נשים אמורות להביא חיים לעולם, להביא רוגע ופשרה, ושאסור להן להיות שותפות להרג בטח לא באופן ישיר, הרי שיש לברך את הבנות ההולכות לשרות לאומי של שנתיים."

זה כבר הפך לשיטה. קודם כל מאשימים את המתנחל ההרוג. "הוא התאבד", "הוא נהרג בתאונת דרכים" – כלומר לא נהג בזהירות, "ירו בו כי ניסה לפרוץ מחסום". אי אפשר יותר להאמין לצה"ל ויש רק דרך אחת לתקן את המצב. קבוצת אנשי מקצוע מן ההתנחלויות, צריכה להקים צוות חקירה משלהם.

לאחרונה עלתה על השלחן התקשורתי מציאות עגומה של ריבוי 'נישואין פרטיים' כדת משה וישראל. יש מהם מסיבות כלכליות, בנישואין שניים, כדי לשַמֵר זכויות פנסיה וכד', ואת אלו עוד אפשר להבין. יש מהם מתוך שיוך לקבוצות חרדיות בעלות 'דת עצמאית'. אך יש מהם (כולל חובשי כיפות) הרוצים להפגין בדרך זו כנגד המימסד הדתי, כאשר שנאת הרבנות בגרונם.

בית המשפט העליון נכנס לשדה הפוליטי, ובשל כך הוא מוצא את עצמו בפני התביעה הצודקת כי המערכת הפוליטית תפקח עליו. הוא לא צמצם עצמו להגנה על זכויות הפרט, אלא הפך לפוליטי של ממש. השופטים לא הוכשרו להיות פוליטיקאים, ובמקביל אין להם כל עדיפות בתחומי ערכים ומוסר.

שליש מעמנו הושמד באירופה – בלי שום נשק גרעיני. הנשק העיקרי שבו עשו הגרמנים שימוש היה דה-לגיטימציה קיומית. מבחינה אסטרטגית, דה-לגיטימציה שכזו מסוכנת הרבה יותר מכל נשק גרעיני כי תרגומה המעשי הוא רק עניין של זמן – עם או בלי גרעין. לכן חייבים לתקוף וכמה שיותר מהר.

הגיע הזמן שחכמי הכלכלה והחברה ימציאו משהו חדש, מעין סינתיזה, סוציו-קפיטליסטית. שיטה שיהיה בה 'גם וגם', ובעיקר משהו חדש, בן זמננו. אם עובדי הקבלן צודקים, וגם הרופאים המתמחים, חייבת להימצא שיטת ביניים מכלילה, רעננה. סינתיזה זו דרושה בעיקר, בין כלכלה גלובאלית ללאומית.

אז דווקא לי יש שאלה, מה לי בתור דתי, צריך להיות אכפת אם ארגון צהר מחתן חילונים או לא? האינטרס צריך להיות של הציבור החילוני. אם מטרת הארגון היא להפוך את ואת טקס החתונה עצמו לידידותי לסביבה החילונית, אז זו לא הבעיה שלי, זו בעיה שלהם. ובכלל, למה צריך אטלרנטיבה למועצות הדתיות?

מי שלא מכיר אנשים שהדת מהם והלאה ומי שלא מכיר את מהו משרד ממשלתי כמו הרבנויות המקומיות לא יבין את המפגש המזעזע בין השניים. ליוויתי שלושה זוגות חילוניים לחתונה, שניים עברו ב'צהר' ויצאו מרוצים, ואחד עבר דרך הרבנות ומקלל את הרגע עד היום. תגובה ליוסף גולדשמידט

להציל את חילוני ישראל מנשואין קפריסאיים אינו אלא תרוץ עלוב וכסות של עלי תאנה, של רבני צהר, להתרסה ב"מרא דאתרא" שבכל ישוב ושכונה. על פניו זה מוצג כ"רבנים ידידותיים למשתמש", אולם זה על תקן של "רב חד פעמי" – השתמש וזרוק, כשהם הופכים את חוסר המחויבות לרבנים לנורמה.

ראש הממשלה נמנע מלהילחם במיעוט שמאלני אליטיסטי שמנסה לקדם את השקפת העולם שלו בכלים משפטיים בניגוד ברור לעמדת הרוב בישראל. ההימנעות הזו מבחינה רבה היא המאפיין השלטוני המובהק ביותר של ממשלת נתניהו השנייה. במקום להחליט הוא מתחמק מאחריות ומטיל אותה על אחרים.

תקיפת פרויקט הגרעין של איראן הוא צורך ביטחוני בוער של ישראל. האיראנים בניגוד לתפיסה בארץ יתקפו את ישראל מתוך שאיפה להשמידה ברגע שתהיה להם פצצה