לא התרשמתי מסגירת מיזם החתונות של צהר.

עמותת צוהר הרואה עצמה כאיגוד של רבנים אורתודוקסיים, מהזרם הציוני, ולטענתה מונה למעלה מ-800 רבנים, שמה לה למטרה לגשר על הפערים בין דתיים לחילוניים בישראל.

ספינת הדגל של צוהר בניסיון לגיבוש דמותו של הרב במדינת ישראל של היום והפיכתו לדמות אהודה ומקובלת על כל הצבורים המרכיבים את החברה בישראל היא הפעלה בהתנדבות מאות רבנים, לעריכת חתונות בחינם. כשהדגש הוא על ה"בחינם".

כל ה"כביכול" להציל את עמך חילוני ישראל מנשואין קפריסאיים אינו אלא תרוץ עלוב וכסות של עלי תאנה, להתרסה ב"מרא דאתרא" שבכל ישוב ושכונה. על פניו זה מוצג כ"רבנים ידידותיים למשתמש", אולם זה על תקן של "רב חד פעמי" – השתמש וזרוק.

במקום שזוג חילני המתעתד לגור בעיר/שכונה/ישוב מסוים יעשה הכרה בלתי אמצעית עם הדמות הרוחנית של מקום מגוריו יצרו ה"צוהרים הצעירים" אלטרנטיבה מחמ"דית שאינה מחייבת כלום.

בעוד שה"מרא דאתרא" מתערב בכל דבר שנוגע להלכה, במובן הרחב של המילה, הכולל חינוך, כלכלה וכו' כמובן בתנאי שיש בעניין עמדה הלכתית, וסמכותו של הרב נובעת מזה שהציבור מינה אותו, המינוי הוא מכח קבלת הציבור שמינהו, ולכן מחויבותו של הציבור כלפי מי שהעמיד בראשו גדולה יותר.

שיוך האדם לרב נקבע על פי הקהילה שאליה הוא שייך בשכונת מגוריו. ואילו אצל רבני צוהר זו סתם התממות של כאילו, אבל זוהי בעצם אלטרנטיבה, ל"מרא דאתרא" המובנת אצל החילוני כאלטרנטיבה לרבש"ע.

מה שרבני צוהר ניסוי לעשות הוא לקעקע את המוסד רב השנים הנקרא "מרא דאתרא". ויפה עשתה הרבנות הראשית שקבעה רשימה של רבנים המוסמכים על ידה לחתן בני זוג שלא כל בעל זקן, קול יפה עם הלצות מתחת לחופה יבוא ויטול את שרביט החופה וקידושין.