דעות

העובדה שתמונה של אישה מהווה בעיה בצניעות – היא העניין הלא צנוע בעצמו; העובדה כי אנו דווקא העולם הדתי מצטרף לפרסומאים, בכך שיחסו אל האישה הוא כאל אובייקט מיני (וכמובן כל צד משתמש בעיקרון זה למטרות אחרות) – היא הדבר שצריך להטריד את העולם הרוחני שלנו.

כוחות הבטחון הם לא גנבים. הגנב מחפש רווח וגונב ולשם כך אם הוא צריך הוא הורס כדי להגיע לגנבה. שליחיה של ממשלת ישראל באים לבצע הרס וחורבן לשמו שעולה למדינה הון תועפות, עלויות שעומדות בסתירה לחור התקציבי שזועקת עליו ללא הפסקה שוב ושוב מערכת הביטחון.

בישראל ילקחו סריקות שתי האצבעות וצילום הפנים ויקודדו בשבב שיותקן בתעודת הזהות ובדרכון. שילוב שיאפשר זיהוי אדם מול המסמך שהוא נושא. האם מדובר בצעד חשוב שיצמצם עבריינות או בפרצת אבטחה שתהפוך את המידע הרגיש ביותר לחשוף בעיני כל? אל תגבשו דעה לפני שתקראו.

התורה מעידה על משה רבנו שהיה 'כבד פה וכבד לשון', אולי הוא לא 'עבר מסך' בצורה הטובה ביותר, אבל בכל מה שקשור להסברה, הוא הצליח הרבה יותר מהרהוטים שבמנהיגנו. הוא פשוט ידע להגיד לגויים דברים שהם לא היו יכולים לענות עליהם. למה היום אנחנו לא לומדים ממנו?

בכל קמפיין תקשורתי יש לחשוב היטב ולא להגיב כפי שהם רוצים שנגיב, אלא להתבונן קדימה כדי לא לגרום לשמאל להשתמש במגיבים נגד העקרונות שלהם עצמם, כפי שראינו בתמיכת ראש מועצת יש"ע בהפעלת יד קשה נגד אנשי הגבעות, וגם ח"כית ימנית בקמפיין נגד "הדרת נשים".

במאמרו השבועי בעלון 'שבת בשבתו' דן הרב ישראל רוזן על כניסתם של יאיר לפיד ונועם שליט לפוליטיקה. לדבריו הריצה של השניים היא "תוצר הפוסט-דמוקרטיה, זו המיוחצנת, ה'ריאליטי'ת, המאמינה כי החיים האמיתיים מתרחשים בתקשורת ועל המירקע." לפי הרב רוזן בכנסת צריכים לפעול 'עסקנים' ולא מפורסמים או אנשי רוח.

הילדים האלה שבתמונה, הם בני משפחת קלונסקי. הם מיועדים לגירוש מהישוב מגרון, מסיבה גזענית, אך ורק בגלל מוצאם האתני. הם כרגע נמצאים על הנדנדה, מה יהיה בעוד חודשיים? העתקת מגרון הוא רק סיפור כיסוי לתכנית האמיתית: ניקוי כל יו"ש מיהודים. כבר ראינו את זה בהתנתקות.

אנחנו חיים בעידן בו הדרך ליצור אמירה מותנה במידת תוקפנותה. למען האג'נדה מותר ליצור שיח מכליל, כוחני וחד צדדי. הכוונה לא רק לעיתונאים מ"הארץ" שאוהבים לתקוף רבנים צבאיים, אלא גם לעיתונאים ופעילים ממקומות אחרים כמו "בשבע". שמואל שטח על ההתקפות האחרונות נגד הרבצ"ר.

היום חל יום הזכרון הארבעה עשר ליו"ר המפד"ל זבולון המר ז"ל. מי שהוביל את המהפכה בציונות הדתית מתפקידי סמל הדת ומש"ק הכשרות לתפקידי אחריות לאומית בתחומי החיים העיקריים העומדים בראש סדר יומה של המדינה. ח"כ זבולון אורלב מספיד את המנהיג האחרון של כל הציונות הדתית.

המחלוקות והקיטוב בחברה הישראלית שהתרבו בזמן האחרון מטילים על כולנו אחריות רבה לגלות סובלנות לאחר ולנסות ללכת לקראת השונים מאיתנו תוך יצירת חברה ישראלית מכילה הנמנעת מקרעים מיותרים

התנהלותו של הרבצ"ר הרב רפי פרץ בפרשת ההדחה של הצוערים בבה"ד 1 שסירבו לשמוע שירת נשים וכן תגובתו למכתבו של הרב רם ראב"ד מפרויקט שח"ר מראה כי הוא לא הפנים את תפקידו בצה"ל ומשרת את מטרות הצבא ולא את רוח היהדות

הקדמת הבחירות בליכוד היא ניסיון שקוף לקבל מנדט ארוך טווח, פוליסת ביטוח ללא תנאים מגבילים, תוך ניצול סקרים המצביעים על פופולריות עכשווית, והעובדה החשובה שהבחירה היא בהיותו ראש ממשלה מכהן לאורך זמן. בעתיד: המשך ההקפאה, מדינה פלסטינית והריסת מאחזים.

האש שהובערה בצה"ל תזיק לצבא עצמו, וכבר אמר שלמה: "כורה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב" חכם עוקף בעיות ולא מעמיד אותן על חודן. הרבה יותר חכם היה להסתפק בנזיפה, בהערה בתיק האישי ובהתנצלות כלשהי בשלב ההצתה בבה"ד 1. אין חובה להיגרר אחר התקשורת צמאת הסקנדלים.

עד לפני כמה שנים רווחה הטענה שבתוכניות טלוויזיה שבהן יש עימותים פוליטיים, דואגים עורכי התוכניות (שהם כידוע בעלי הדעות ה "נכונות") לשים במשבצת הימין דווקא את הרדיקלים, העילגים ומאותגרי החזות. אותו תימהוני מגבעות השומרון שמגיע לאולפן כנציג הימין, טועה לחשוב שלמפיקים באמת אכפת מדעתו. הוא אינו מבין שהמטרה היחידה בהזמנתו לתכנית היא דחיפת הצופים המתלבטים – שמאלה.

הרב בנימין דוד, רב משיב במכון פוע"ה, מסביר באריכות על הכנס השנתי של מכון פוע"ה וטוען כי בעבר רופאים נלחמו כדי להרצות בכנס, למרות היותו נפרד. לדברי הרב מאחורי המתפקה נגד המכון עומדים ארגונים הממומנים על ידי הקרן החדשה לישראל כדי להרוס את המכון ואת מה שהוא מסמל.

הקושי המתעצם לפגוש את הילדים פנים אל פנים ולא פנים אל פייס-בוק, הקונפליקט בין הנטייה המוטבעת להיות חלק מהשיח הכללי ובין הרצון לשמור על ייחודיות, עוגן משפחתי וערכי, מועצמים מאד בעידן שבו ריבוי המסרים ברשת וטשטוש זהותה של השידרה-התרבותית, מקשים מאד על הקניית המנהגים והערכים מסורתיים.

ההתנכלות לכנס של מכון פוע"ה בשל 'הדרת נשים' היא דוגמא מצוינת לעיוורונם של מסעות רדיפה. יש מי שמעוניינים בתיקונה של החברה; הם נותנים לתהליכי עומק חברתיים לעשות את שלהם. לעומתם, יש את מי שמעוניינים בשליפת החרבות ובהתנצחות. גם אם זה אומר לשפוך את התינוק עם המים.

לו היה נקבר יעקב במצרים, היה קברו הופך לאתר עלייה לרגל, כשצאצאיו היו מעדיפים קבר זה על פני ארץ ישראל. במקום לעלות לארץ, היו בני בניו נקשרים לציון הקדוש במצרים הטמאה, ומסבירים באמצעות פלפולים איך למצבתו יש מדרגת ארץ ישראל למרות שהיא בגיא ההריגה של רבבות יהודים.

יש תופעות ומעשים שנכון להזדעזע מהם, והעתירה שהגישה תנועת "קולך" לבג"צ נגד הרבנות הראשית בדרישה להתיר טבילת רווקות היא מסוג המעשים האלה בדיוק. איך אנשים שמחשיבים את עצמם נאמנים לתורת ישראל מעלים בכלל בדעתם אפשרות כזאת? האבסורד שבדבר זועק לשמיים פשוטו כמשמעו.