שאלה:

אני שמאמין בערכי הציונות הדתית, גיליתי שכל המנהיגים שלנו נטשו את הערכים הללו. רב גדול שאותו הכרתי טעה וכתב מאמר הלכתי שנחשב ממש לפסק רפורמי. פוליטיקאי שלטובתו הצבעתי התברר כחסר מעש, אלוף בצה"ל שאותו הערכתי, טעה ועשה פשעים נגד ההתיישבות ועכשיו התברר לי שאפילו הרב הצבאי הראשי אותו הערצתי, הוא חסר עמוד שדרה.

מה קורה? למה רק אני נשארתי נורמאלי וצודק? מדוע כל מי שמגיע לעמדת השפעה, טועה טעיות חמורות?

תשובה:

ציוני דתי יקר. אני מאוד מבין לליבך. יש כמוך עשרות ואולי מאות אלפים וכולם חושבים לבד שמנהיגיהם טועים. אלא שלתחושתך יש סיבה שאינה קשורה במנהיגים אותם הכרת אלא בשחקן בריון שנמצא בתוכנו ושמו "הטרור האולטרא חרד"לי".

אנחנו חיים בעידן בו הדרך ליצור אמירה מותנה במידת תוקפנותה. למען האג'נדה מותר ליצור שיח מכליל, כוחני וחד צדדי. הכוונה לא רק לעיתונאים מ"הארץ" שאוהבים לתקוף רבנים צבאיים, אלא גם לעיתונאים ופעילים ממקומות אחרים כמו "בשבע".

התשקורת יכולה לבא גם מהצד שמתיימר להיות הכי "אמוני". יחבקו את הקיצוני שמספק משפט מתלהם ואילו מי שבבעלותו יותר ממשפט אחד המביע מורכבות- ידחק לפינה.

בהתאם לכך, כל מנהיג אמיתי הנמצא בעולם העשייה ומבין שהעולם מעט יותר מורכב מסדר בוקר, לא יצליח לצאת נקי מאותה חבורת הפרד ומשול. בשם התורה הם ירדו לחייו של המנהיג החורג מהקו הנכון, יציגו אותו כטועה סדרתי עד אשר יושחרו פניו.

אותם תוקפים לא יכנסו לעומק הסוגיה או ידברו בשפה הלכתית ומחשבתית. הם יטילו רפש, ישחירו וידברו כמו אחרון הגנגסטרים- אבל בשפה של כאילו "קדושה" ושמירת המחנה. לא יהיה דיון על סעיפים בשו"ע וגם לא על המציאות. השיח ייסוב על הרב שחשב כך משום "שהוא חצה את הגבול", "התעוור" ואולי בגלל ש"מישהו מממן אותו". אין דיון ואין שיח. יש אלימות.

לאותו מנהיג תישארנה כמה ברירות: האחת, להתעלם מתוך ידיעה שאט אט הוא יוצא מן הגדר ויישאר לא רלוונטי. שנייה: לדאוג שמול כל קולא שיפסוק, תהיה בידו השנייה "חומרא" שמטרתה להוכיח: "אני לא רפורמי/שמאלני/פשרן". השלישית: להימנע מלהנהיג ולחזור לישיבה או לעסקים. שם אפשר להישאר בגבולות השיח ההלכתי היבש מבלי שמישהו יתקיל אותך בסמטה חשוכה. שם אפשר לכתוב מאמר ארוך, שמרוב פילפול, לא תובן מה עמדתך.

לצערנו, מרבית המנהיגים יבחרו בדרך האחרונה. יחזרו לעולם התיאוריה וישאירו את הנהגת העולם לאלו שיודעים לצובעו בשחור או לבן.

זה זמן רב שהרב הצבאי הראשי נמצא תחת מתקפת קרטל של דתיים עצבנים. "הוא לא סמכות", "חסר עמוד שדרה" וכהנה וכהנה. אינני מבית מדרשו של הרב פרץ. במונחי הביצה הציונית דתית, אני אפילו רחוק. אך אינני מפקפק לרגע אחד ביכולותיו, ביושרו ובאישיותו אשר מכבדים את משרתו החשובה, גם אם דעותיו יכולות להיות שונות משלי.

היכולת של אנשים חובשי כיפה סרוגה, להכפיש כל כך בקלות רבנים ואנשי מעשה אחרים היא מזעזעת. אלא שטענתי אינה כלפי הבריונים, אלא בראש ובראשונה כלפי הציבור שעומד מנגד ואינו מוחה מספיק. בהלכות שמירת הלשון, החובה חלה לא על המוציא שם רע אלא גם על המקבל.

זה האחרון, צריך להימנע מלשמוע ואף שלא להאמין. מכיוון שברור שיש כאן לשון הרע במקרה הטוב והוצאת שם רע במקרה הרע, גם אני, מבקש שלא להאמין. גם אתה, אל תאמין לשיח הטרור וההפחדה האולטרא חרד"לי שפוקד אותנו. כך לא תחשוב שכולם טועים.

==

שמואל שטח הוא מנכ"ל נאמני תורה ועבודה