תקשורת

הפרטים החלקיים שפורסמו אמש מלמדים כי לא תש כוחו של היצר הרע. בניסיון להציל את עורו של קצב, לא בוחלים מקורביו – כך, לפחות, על פי החשד – מלנקוט בטקטיקות שניצבות על פי התהום המשפטית, ולעתים חוצות את הקווים האדומים. מה זו בכלל העבירה הזו? ומילה אחת על התקשורת.

עמיר בניון ממשיך בשירי המחאה שלו והפעם הוא כותב על תרבות הפפראצי, הכוכבים והמשחק בנדמה לי של התקשורת. השיר אינו סינגל רשמי והוא בעיקר נועד להעביר מסר. "עזוב הכל, תבעט במישהו, תשכיר צלם, לכלך על מישהו, עשה כבר משהו."

המועצה הארצית של בני עקיבא החליטה כי לכל סניף יהיה דובר שיהיה אחראי על הקשר עם התקשורת המקומית ועם דובר התנועה. מזכ"ל התנועה, הרב בני נכטיילר : "לא נדיר את רגילנו מהתקשורת. אנו מעודדים את בוגרינו להיכנס לעולם התקשורת עם האופי והערכים המיוחדים של בני עקיבא".

כתב ערוץ 10 אור הלר לא הצליח לשדר מהיישוב איתמר סמוך לרצח המזעזע שהתרחש ביישוב. תושבי איתמר גירשו את הכתב ולא נתנו לו לשדר. הסיבה לכך היא שלדבריהם הכתב האשים את המתנחלים בכך שהם גרמו ל"תסכול" של המחבלים.

אחרי שצפיתי לצערי בתמונות, השתכנעתי: לא לפרסם, ולא להפיץ את התמונות האלה. זה פוגע בכבודם של ההרוגים, זה פוגע בנפשנו שלנו, זה מזהם את השיח הציבורי והפוליטי. הרגש אומר לא להפיץ בתקשורת את התמונות האלה, השכל מסביר גם למה. אורבך נגד פרסום התמונות שזיעזעו את המדינה.

"אני מכיר את התקשורת הצלבנית, המתחרה בעריפת ראשים, ב'חשיפות' וב'גילויים'. למרות העוון והחטא ואי-יושר ואי-הגינות ואי-אמת ואי-אמינות – אין אלו סיבות הכרחיות לפסול אדם לתפקיד ביצועי." הרב ישראל רוזן, ראש מכון צמת מלמד סניגוריה על המועמד לרמט"כלות יואב גלנט.

פרסום ראשון: לקבוצת חרדים ששירתו בנח"ל החרדי, נמאס מכך שמכנים את הציבור החרדי משתמט ויצאו להתקפה נגד תופעת ההשתמטות החילונית, שמקבלת יחס סלחני בתקשורת. כמטרה ראשונה הם סימנו לעצמם את קריין הפרסומות של חברת "פלאפון", איתי טיראן, שמתגאה בכך שלא שירת בצבא.

מלאני פיליפס, עיתונאית בריטית, מספרת בראיון לערוץ 1 את מה שכולנו יודעים. "ההסברה הישראלית בעולם היא בדיחה" היא אומרת ומפנה אצבע מאשימה לממשלות ישראל שהתעלמו במשך שנים משדה הקרב המרכזי מול הפלסטינים: התקשורת העולמית. לצפייה.

מי הפרובוקטור שעומד מאחורי סרטון ההסתה נגד שי ניצן? לפנות בוקר, נשלח שוב מאותו גורם סרטון חדש בו נראו אנרכיסטים הקוראים לרצוח את אהוד ברק. האם הכול היה תעלול תקשורתי? יוצרי הסרטונים: "אנחנו מתנגדים לאלימות מכל סוג שהיא, מטרתנו היתה לזעזע ולא ציפינו שהזעזוע יהיה כל כך חזק"

אראל סג"ל, עיתונאי מעריב, כתב טור שלם על פרשת אבי כהן ותרומת האברים, בו האשים גורמים חרדיים כי לחצו על משפחתו של הכדורגלן שלא יתרמו את אבריו. היום, אומר סג"ל, "ראיתי לנכון להתנצל על האשמות".

נחום ברנע כתב על ח"כ אנונימית שהצטלמה בלבוש מינימלי לפני פריימריס. ח"כ יחימוביץ' הבינה למי ברנע מכוון והשיבה: "זה אותו ראש ששלח אותך לקצב לראיין אותו ראיון אמפתי, רגיש ומלטף. זה אותו ראש שגרם לך לשבת כדג שעות רצופות במופע האימים של קצב ולא לעמוד על זכותך להשחיל אפילו שאלה קטנה במה שכונה מסיבת עיתונאים."

"לארגונים לא ממשלתיים שמקדמים זכויות אדם בדרך כלל אין גישה למידע אמין, אבל בכל זאת ההאשמות שלהם בדרך כלל מתקבלות ללא סיג על ידי התקשורת, פקידים זרים ואחרים", פרופ' ג'ראלד שטיינברג מארגון ה-NGO Monitor מוחה על הסיקור התקשורתי בפרשת מות המפגינה בבילעין.

כתבה שפוגעת בציבור המתנחלים? תקשורת עויינת? לוועד מתיישבי השומרון יש פתרון – להציף את תיבות הדואר האלקטרוני של העיתונאי במיילים נזעמים. "אנו מאמינים שבאופן מודע ובלתי מודע הפעולה תשפיע על מעשיהם ותאזן את ההטייה הקבועה בכתבות".

ערוץ מבט לתקשורת הפלסטינית שהורד על ידי אתר יוטיוב בעקבות לחץ פרו פלסטיני הוחזר לרשת. אלפי מיילים שזרמו לאתר הסרטונים הגדול בעולם ודרשו את החזרתו של הערוץ שמבקר את התקשורת הפלסטינית עשו את העבודה.

ספר חדש המבוסס על עבודת הדוקטורט של תא"ל (במיל') ד"ר אבי גור בדק ומצא כי בעשר השנים שבין הסכמי אוסלו להתנתקות, כלי התקשורת בישראל היו מוטים שמאלה בצורה חד משמעית. העיתון השמאלני ביותר הוא "ידיעות אחרונות", ואילו מתחרהו "מעריב" היה הכי פחות מוטה.

"לא מתאים לך להיות דובר הספינים של ראש הממשלה", הטיחה אושרת קוטלר בעיתונאי חנוך דאום בתוכנית תיק תקשורת שעסקה בסיקור התקשורתי של אסון הכרמל. דאום: "התקשורת היסטרית ומחפשת לערוף ראשים".

לכנות את האסון בכרמל "מחדל" יהיה מחדל בפני עצמו. בין הטרגדיה של אבדן חיי אדם והשריפה שכילתה אלפי דונמים של יער שהוא בנפשנו לבין הטענה ש"המדינה" אשמה, ארוכה עוד הדרך. זה סוג של התנהגות של ילד המחפש אשמים במקום לקחת אחריות. זה חוסר אחריות שמזכיר את תרבות ה"סמוך" הכל כך ישראלית שכולנו מכירים.

שני תושבי חיפה הלכו לבדוק מקרוב מה קורה במציאות ומה מדווחת לנו התקשורת. הם שאלו את אור הלר מערוץ 10 ותיחקרו את יוסי מזרחי מערוץ 2 שהסביר להם שאת "הטריקים שלהם הוא עשה עוד ב-48'" וגם יגאל רביד בגילוי משעשע. צפו בסרטון – "חומר בערה ושמו תקשורת"

לממלכה השביעית לא חסר אמצעים לקבוע את סדר היום הציבורי בפרשות בהן היא חפצה. הקיץ למשל, תפסה התקשורת צד מובהק בנושא ילדי העובדים הזרים, אותו החזיקה בכותרות יותר מחודש. עשירית מהמאמץ שהושקע בכך היה מכריח את הממשלה לקנות לא טייסת אחרת של מטוסי כיבוי אלא עשר. אבל שום אצבע לא הופנתה כלפי התקשורת. טור ביקורת.

אם לא נדע להחזיר את התקשורת לגבולות החוקיים שלה במדינה מתוקנת, היא תפגע לא רק בשר משפטים אחד, או בשופטת אחת או במועמד כלשהו למפכ"לות המשטרה, אלא במה שנשאר מזכויות האזרח שלנו: הזכות שלנו לבחור נציגים, להתמודד ולשמש בתפקיד ציבורי, הזכות למשפט הוגן, הזכות לפרטיות, חופש המחשבה וכו'.