הטרדת עד וזילות התקשורת, אביעד הכהן על פרשת קצב

עבירה גוררת עבירה. הפרק הנוכחי בסימפוניה הבלתי גמורה של משפט קצב הוא התפרצות מאוחרת נוספת של הלבה הרותחת של הר הגעש.

ערב מסיבת העיתונאים המפורסמת, שהייתה למופע אימים, רמזו מקורביו של משה קצב, שלצד התקפת המחץ שלו על רשויות אכיפת החוק ייערך גם מסע צלב למתלוננות שיועלו על המוקד ויועמדו אל עמוד הקלון.

בסופו של דבר נמנע קצב באותה עת, כנראה על פי עצה משפטית טובה שקיבל, מלתקוף את המתלוננות בצורה חזיתית. אכן, לאורך כל תקופת המשפט נעשה ניסיון מכוון לקעקע את אמינותן של המתלוננות ולהפוך את הקורבן לתוקף. חשיפת פרטים מביכים מעברן, וציורן כפתייניות ששיחרו והתאוו למגעו המלטף של הנשיא, היו רק חלק אחד במלחמת הבוץ שניהלו אנשי קצב והייתה לאטרקציה מרכזית בקו ההגנה שלו.

כבר אז עלו קריאות לחקור את המעורבים בהטרדת עד, אולם לנוכח חומרתם של האישומים האחרים, אלה לא התגבשו לחקירות של ממש.

מה זה בכלל הטרדת עד?

הפרטים החלקיים שפורסמו אמש מלמדים כי לא תש כוחו של היצר הרע. בניסיון להציל את עורו של קצב, לא בוחלים מקורביו – כך, לפחות, על פי החשד – מלנקוט בטקטיקות שניצבות על פי התהום המשפטית, ולעתים חוצות את הקווים האדומים.

העבירה של הטרדת עד, שעונשה עולה כדי שלוש שנות מאסר, הרף התחתון שמעליו מצויות כבר עבירות הפשע, משתייכת למשפחה גדולה של עבירות שתכליתן לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ולמנוע שיבוש הליכי משפט.

מסיבה זו, חוק העונשין מחיל אותה לא רק על נחקר או עד פוטנציאלי, שההטרדה עלולה לגרום לו להימנע מאמירת כל האמת, אלא גם על  מי שכבר נחקר או העיד. העבירה צופה לא רק פני עבר, אלא גם פני עתיד, כמסר לעדים או נחקרים פוטנציאליים, שיוכלו להיות מוגנים מפני ידם הארוכה של משבשי המשפט שיבקשו להלך עליהם אימים כדי למנוע מהם לומר את האמת.

בפרשת ה"פגישה הלילית" המפורסמת, שהתפוצצה לאחר כתבת תחקיר של מוטי גילת, הרשיע בית המשפט העליון ח"כ ועורך דין בכיר בהטרדת עד, לאחר שהיו שותפים לאיסוף חומר מכפיש על עד, בחדרי חדרים, במטרה להטיל בו דופי ולהתישו.

הנשיא שמגר קבע אז שלצורך התגבשותה של העבירה של הטרדת עד, דרוש כי במעשה, אשר ננקט כלפי העד, יהיה מן הבחינה האובייקטיבית כדי להטרידו. בית המשפט הדגיש כי לעניין זה אין כל נפקות לתחושותיו הסובייקטיביות של העד ואף לא לשאלה, אם הוא אכן הוטרד בפועל. מסיבה זו אין גם נפקות לשאלה האם המטריד "התכוון" להטריד את העד או לא.

בהקשר אחר, קבע השופט חיים כהן שכוונת המחוקק בשימוש במונח "הטרדה" לא נועדה רק למעשי הטרדה חמורים אלא גם לכל המעשים, אף החמורים פחות, "שיש בהם כדי לגרום אי-נעימות או אי-רצון".

צו איסור פרסום: לצמצמם או לאכוף

פרק בפני עצמו בפרשה הנוכחית הם פרסומם המקדים הנרחב של פרטי הפרשה הנוכחית, למרות צו איסור הפרסום שהוטל עליה.

יש בו כדי להמחיש פעם נוספת את הזילות שבה נוהגת התקשורת בצווי איסור הפרסום. חוץ מאשר לספר לנו ששמו של המערער מתחיל בקו"ף ונגמר בבי"ת, סיפקו לנו אמצעי התקשורת בימים האחרונים את מרב הפרטים כבר אמש: משפט מתוקשר, שנמשך כמה שנים, וידע לא מעט "תפניות".  רק טיפש או עולה חדש שלא היה כאן בשנתיים האחרונות היה צריך לנחש למה התכוון המשורר.

בעקבות הפרה חוזרת ונשנית זו, הגיעה העת לשינוי ממשי בעניין זה: או צמצום, עד למינימום, של הוצאת צווי איסור פרסום, או לחלופין, אכיפתם הממשית. במצב הנוכחי, צווי הפרסום הופכים להיות "אות מתה" ונזקם לחופש הביטוי ולשלטון החוק, רב מתועלתם.

==

ד"ר אביעד הכהן, הוא דקאן מכללת שערי משפט. המאמר פורסם ב'ישראל היום'