דעה: בשריפה התנהגה התקשורת כמו ילדה מתבגרת - סרוגים

דעה: בשריפה התנהגה התקשורת כמו ילדה מתבגרת

לכנות את האסון בכרמל "מחדל" יהיה מחדל בפני עצמו. בין הטרגדיה של אבדן חיי אדם והשריפה שכילתה אלפי דונמים של יער שהוא בנפשנו לבין הטענה ש"המדינה" אשמה, ארוכה עוד הדרך. זה סוג של התנהגות של ילד המחפש אשמים במקום לקחת אחריות. זה חוסר אחריות שמזכיר את תרבות ה"סמוך" הכל כך ישראלית שכולנו מכירים.

דעה: בשריפה התנהגה התקשורת כמו ילדה מתבגרת
  היסטריה תקשורתית (פלאש90)

האירועים הקשים של השבוע האחרון מובילים למסקנה המצערת שאנו כחברה ישראלית עדיין נוהגים כילדים מתבגרים, וזאת במקרה הטוב.

התבטאויות חסרות האחריות והמוטות של אנשי תקשורת רבים, והנהירה העדרית ההמונית של אנשי ציבור ודוברים רשמיים אחריהם, רק מוכיחה לצופה מהצד שישראל כחברה, עודנה ילדותית, עודנה בחיתולייה. וזאת לפחות מבחינת חלוקה ונשיאה באחריות הקולקטיבית.

בשנים האחרונות מדינת ישראל צמצמה את היקף פיגועי הטרור בתחומי המדינה לרמות המעוררות התפעלות ושבחים בעולם כולו. מדינות רבות בהן ארה"ב הגדולה באות ללמוד ולהחכים מאיתנו, פשוט כך. עד להודו נשלחה קבוצה של קצינים שהעבידה שיעורים בנוסח "המדריך לימ"מ המתחיל", ובהם לימדו כיצד להיערך טוב יותר לאירועי טרור עתידיים, נוכח פיגועי הטרור במומביי ב 2008.

כמובן לא נחסוך תשבחות על התחומים המוכרים בהם ישראל מפגינה עליונות מובהקת: יזמות והיי-טק, כלכלה, חידושים בחקלאות, הייעוץ הביטחוני צבאי, מרצים ואנשי אקדמיה והרשימה עוד ארוכה.

אך אולי מבחינת צמצום היקף הטרור ומבחינות אחרות מסוגלת ישראל לתרום מהידע שלה ומנסיונה אך מבחינת אחרות, כגון התממודדות עם שריפות, כנראה שפחות. זו הסיבה שרוסיה המנוסה באה לעזרת ישראל בהביאה כח אדם חיוני וציוד לכיבוי אש.

לרוסים, כמו גם לשאר המדינות האחרות שנרתמו למשימה, אנו אסירי תודה. אך רק לפני מספר חודשים התמודדה רוסיה עצמה עם שריפות בקנה מידה אדיר. וגם הרוסים  הגדולים, המנוסים היטב, הודו שהם לא מצליחים להשתלט על שריפות הענק.

גם הם הכריזו מצב חירום באזורים המיועדים, גייסו חיילים ומתנדבים, טענו שאין מספיק כבאים, גם בהם היתל מזג האויר וגם שם נפגעי השריפות הביעו זעמם על שלא נעשו מאמצים מספקים לעצור את השריפות טרם התפשטותן. ובכלל, ברוסיה גרמו לנזקים 1% מהתמ"ג שלה, המסתכם ב-1.5 טריליון דולר. האם ניתן לקרוא למה שקרה שם מחדל?

 

חוסר תקשורת בתקשורת

כתבים רבים, ובעקבותיהם אנשי ציבור כאלו ואחרים ממהרים לטעון עד כמה ה"מדינה" אחראית לאסון. כל העת נזרקים לאויר סלוגנים בסגנון "הכתובת היתה על הקיר", "התרענו" ושאר מיני סיסמאות נבובות של אלה שמדברים ולא עושים.

חברים יקרים: המדינה זה אנחנו. כאשר מתרחשת עוולה היא בהכרח באחריות המדינה. אך מי מרכיב את המדינה? האזרחים. ומי הם האזרחים, אנחנו. אין זו יד נעלמה שעושה מאחורי גבנו, שקובעת חיינו ואנחנו האזרחים סבילים בלבד. כי לא יכול להיות מצב שיהיה בישראל מנהיג, ללא מונהג. אזרחים במדינה הזאת הם אלה שקובעים מי יהיה מנהיגם, הם בוחרים בו. אז לומר "המדינה" אשמה זה בעצם להסיר אחריות קולקטיבית.  

כך דוגמא לאמירה שהופרחה בסיקורי החדשות כבלון ענק המעיב כענני השריפה לה היינו עדים, נקלעו לאוזניי דבריו של כתב אקראי שכינה את אסון הכרמל בעיצומו "יום הכיפורים של הכבאים". למה? מה הכבאים עשו? האם ניתן להעלות על הדעת אמירה חסרת אחריות שכזאת, להשוותה למלחמה שפרצה? שם חלקים נכבדים ביותר בהנהגה ידעו שתפרוץ מלחמה ועדיין, ביודעין נרדמו בשמירה?

האסון בכרמל הוא תולדה של חוסר יכולתה הטבעי של חברה לספק את כלל השירותים לאזרחיה, בכל מקום ובכל רגע נתון. אסון הכרמל הוא תולדה של המחסור באמצעים של מדינה כמו שלנו להתמודד מול איומים שספק אם יש להם אח ורע בעולם כולו. צריך להזכיר לכל אותם שותי הקפה ולוגמי הבירות, שרק לפני שישה חודשים פרצה שריפה חמורה שכילתה אלפי דונמים בשמורת הטבע גמלא בעקבות אימונים צבאיים של צה"ל, מישהו זוכר? אם כן, מה ההבדל?

 

על מחדלים, כשלונות וההבדל ביניהם

רבים מכנים את אסון הכרמל מחדל. להזכירכם, מחדל מוגדר כ"כישלון, הפסד, מפלה, טעות, שגיאה, חוסר הצלחה; הזנחה, רשלנות, אי עשייה, חוסר מעש, אי יכולת". מחדל הוא צירוף של כישלון צורב מלווה ברשלנות ובהזנחה, כלומר, בידיעה המוקדמת על האסון, הכישלון, הטעות ועם זאת, אי נקיטת עמדה. הדבר דומה לרצח שזה הריגה המלווה בכוונת תחילה.

 לכנות את האסון בכרמל "מחדל" יהיה מחדל בפני עצמו. אכן צריך לבדוק מדוע נכנס האוטובוס לשטח הבוער ולהסיק את המסקנות הנדרשות, וגם זה צריך להיעשות בידי מומחים. אך בין הטרגדיה של אבדן חיי אדם והשריפה שכילתה אלפי דונמים של יער שהוא בנפשנו לבין הטענה ש"המדינה" אשמה, ארוכה עוד הדרך. זה סוג של התנהגות של ילד המחפש אשמים במקום לקחת אחריות. זה חוסר אחריות שמזכיר את תרבות ה"סמוך" הכל כך ישראלית שכולנו מכירים. רק שהפעם, זה נגמר ברע. מאד רע.

ואם האסון האחרון הוא בבחינת מחדל, המסקנה הישירה היא שכל מדינת ישראל היא מחדל אחד גדול. איום הטילים על ישראל מהחיזבאללה בצפון הוא מחדל, ואיום הרקטות של החמאס בדרום אף הוא מחדל, וריבוי תאונות הדרכים בישראל הוא מחדל.

וזה מחדל שישנם אזרחים רבים שחיים בקוי עימות ושבכל רגע נתון נתונים להתקפות עוינות המסקנות את חייהם וחיי ילדיהם, וזה מחדל ש 62,500 מהצעירים לא מתגייסים על בסיס הסדר "תורתו אומנותו" וששליש מהאוכלוסייה היהודית אינה מתגייסת ממילא לצבא זה גם מחדל, ושהדו"ח מהשבועות האחרונים של הביטוח הלאומי המציין ש 15 אלף משפחות, רובן חרדים וערבים, הצטרפו למעגל העוני, אף הוא מחדל.

ישראל ואיום הטרור המתמיד והפיגועים החבלניים אף הם מחדל, ואיומה של איראן הגרעינית הוא רק "בדרך" להיות מחדל, ושהישיבה 349 של הכנסת ה 12 (ב ‎1991) שדנה ב"תופעה המחריפה של אלימות נגד נשים" היא לא סתם מחדל, וזאת על רקע הנתונים שרק בשנה הנוכחית נרצחו 17 נשים על ידי בני זוגן או בעליהן, בעוד השר לביטחון פנים אומר ש"מדובר בתופעה חברתית הדורשת טיפול והיערכות מיוחדת כלל מערכתית". אכן, ניתן לומר עוד יותר מזה והרבה מאד משכאלה.

אזרחים יקרים, אם כל מה שהוזכר פה (והרבה יותר לא הוזכר) הוא מחדל, הרי כל שעלינו לעשות זה לארוז את הפקלאות ולעזוב שאם לא כן, יהיה זה מחדל….

==

שלומי יאס הוא סטודנט לתואר שני בלימודי ממשל.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
אני חושב שאתה טועה בהשוואה שלך
עמית | 11-12-2010 20:33
המחדל הוא לא באי ההצלחה להשתלט על השריפה כאן אין מחדל כמו שרוסיה הגדולה לא הצליחה להשתלט על שריפה. המחדל הוא בחוסר המוכנות של שירותי הכבאות שנובע מאי התאמת התקציב ע"י שרים וראשי ממשלה רבים וגם אי התעסקות של התיקשורת בעניין (שזהו חלק בילתי ניפרד מתפקידיה). הסמוך הישראלי הוא בדיוק ההפך ממה שאתה מתאר הסמוך הישראלי יגיד לך לא נורא קרה מה שקרה ולא יקרה שוב סמוך עליי.....תפקידה של התקשורת הוא לשפוט מבחינה ציבורית וללחוץ לשינוי במצב המוכנות שלנו לשריפות עתידיות ,בכרמל ובכלל..