פרשת השבוע

צאצאיו של ישמעאל יודעים כי כל עוד עם ישראל קיים, הם ימשיכו להיות משניים – בני העבד. אבל אם הם לא יכירו בקיומו של עם ישראל, הרי שאז שוב הם חוזרים להיות היורש היחידי ושוב יש להם זהות. יחס עליונות של עם ישראל על הערבים, יתפרש על ידם, כבן הגבירה שיודע את מקומו ביחס לבן השפחה

יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט מספר על פרשת השבוע – חיי שרה, ומלמד על הפעם הראשונה שיהודי קנה בכסף את הקרקע וכל מוסלמי וכל נוצרי יכולים לקרוא שחברון שייכת לנו

על טענתו של אבימלך, על כך שרימה אותו ואמר ששרה היא אחותו משיב אברהם אבינו, כי יכול להיות שאתם עם מתורבת, יותר מהמצרים, אבל כל עוד אין לכם אמונה בא-לוהים, אני חושש ונוקט בכל אמצעי הזהירות שאני יכול. אם אין בכם יראת אלוהים, אתם מסוגלים לכל דבר

מן השמים הודיעו לאברהם שדרך ההסתגרות אינה דרך התיקון הנכונה. לא בהתנתקות מן החברה ועמידה מן הצד נצליח להשפיע עליה, אלא דווקא בהיותנו חיים בקרבה, ומתוכה לתקנה ולשכללה.

מצד אחד הקב"ה נוהג במידת הרחמים עם אדם וקין ונותנת להם הזדמנות להטיב את דרכם, ויחד עם זאת רואים אנו שבדור המבול היא נוהגת במידת הדין, מתנחמת על בריאת האדם ומחליטה למחות אותו מעל פני האדמה. איך נבין את ההנהגה הכפולה של ההשגחה?

גזר הדין של דור המבול נחתם בעקבות החמס והגזל. הרב אורי נויבירט למד מכאן על חשיבותה של המלאכה שמסייעת לא רק למנוע את האדם מגזל אלא גם להביאו לחיי העולם הבא

הקב"ה, כותב את תורתו ופותח בבראשית ובתיאור הבריאה, ואז מגיע ר' יצחק, ואומר לקב"ה, היית צריך לכתוב את זה אחרת. אנו מכירים את המושג חוצפה ישראלית, אבל זה כבר עובר גבול… ר' יצחק מלמד אותנו שהתורה איננה רק ספר חוקים, אלא בראש ובראשונה היא ספר מוסר. ומי שיהיה מוסרי ישלוט בארץ ישראל

הגויים בכל הדורות הבינו, כי מציאות עם ישראל בגלות, קשורה בקשר ישיר למעשיו. הן הנוצרים והן המוסלמים הבינו כי שפלותו של עם ישראל ומצבו השפוף נובע בגלל חטאיו. גם היום אחרי קיבוץ הגלויות, צריך לזכור, שישיבתנו בארץ ישראל ומצבנו החומרי תלוי קודם כל בקשר שלנו עם התורה.

אחרי דור המייסדים-החלוצים, אלו שחוו את הצרות של הגלות והקימו כאן את המדינה מאפס, נולד דור שני שעוד זוכר את הצנע וגדל על ספורי הגבורה של הדור הקודם. אבל הדור שלישי הוא כבר דור שלא יודע בזכות אילו מאמצים של אבותיו הוא יכול לחיות בנעימים. איך פותרים את הבעיה?

פרשת כי תצא אותה נקרא השבת מכילה שבעים וארבע מצוות, המספר הרב ביותר של מצוות בפרשה אחת, כשלא נראה שקיים קשר או סדר בין המצוות. התורה ערבבה אותן בכוונה בתוך הפרשה, כדי ללמד אותנו שרק מתוך המכלול השלם של כל המצוות האלו, נוכל לבנות חברה בריאה וחסונה.

ארץ ישראל מכילה כוחות רוחניים חזקים מאוד. אדם שמגיע לארץ ישראל ללא הכנה מספקת עלול להתפרק לגמרי עם כניסתו לארץ. דוגמאות יומיומיות לכך ניתן למצוא אצל תיירים הלוקים ב"סינדרום ירושלים", כאשר הם לא מצליחים לעכל את קדושתה של ירושלים בפתאומיות ומשתגעים.

פרשת שופטים נקראת במהלך חודש אלול – חודש ההכנות ליום הדין. ה'אור החיים' מסביר את פסוקי הפרשה כדרכים בהם נשתמש במלחמתנו נגד היצר הרע

אחד השינויים הבולטים ביותר בציוויי התורה בין ספר דברים לבין ארבעת הספרים הקודמים נמצא בפרשתנו. בספר ויקרא אוסרת התורה לאכול בשר. המקרה היחידי בו מותר לאכול בשר, הוא בשר קודש מקרבן שהוקרב באוהל מועד, ואילו בספר דברים: "בכל אות נפשך תאכל בשר". מה השתנה?

לאדם יש יכולת טכנית לחצוב בהרים, לשנות את פני הקרקע, לכרות יערות, לסכור אפיקי נהרות ולהטות את זרמיהם לאפיקים אחרים וכדומה, אבל עדיין יש לו אחריות על העולם.

פרשת דברים מדברת רק על ארץ ישראל וכל ההסתכלות שלה היא לאומית, לעומת פרשת ואתחנן, שמדברת על עניינים דתיים. שתי הפרשות מלמדות אותנו על השלבים השונים שיש בגאולה. אחרי שבונים את הקומה הלאומית, בניין החול של הארץ, ואחרי שהארץ בנויה צריך להוסיף עליו את קומת הקודש.

ספר דברים הוא נאום ארוך ומתמשך של משה רבנו שהתחיל בר"ח שבט והסתיים עם פטירתו של משה רבנו בז' באדר. נאום יחסית ארוך למי שבתחילת דרכו אומר "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי … כִּי כְבַד פֶּה…". אז על מה היה לו לדבר?

למה עם ישראל רוצה לוותר על ארץ ישראל? האם בני ישראל רוצים את הקב"ה או מואסים בו? והאם המשבר הנובע מכך הוא סופי?

בני גד ובני ראובן מבקשים לנחול בעבר הירדן המזרחי מסיבות טכניות-כלכליות ובבקשתם הם מראים כי הצאן והמקנה יותר חשובים להם מאשר הנשים והילדים. משה רבנו מנסה לחנך אותם ולהצמיד להם "גרעין תורני", מה שלא עזר כל כך, בסופו של דבר התרסקו שני השבטים לחלוטין מבחינה רוחנית

שתי הפרשיות האחרונות עוסקים בהתנחלות בארץ, אך בעוד פרשת פנחס מדברת על החיוב לתת קרקע לכל יהודי, מדברת הפרשה שלנו על החובה לנחול את הארץ

מעשים של יחידים הלוקחים את החוק לידיים, אינם שכיחים, הם מתרחשים רק במקרים קיצוניים, בהם ידיה של ההנהגה כבולות והיא אינה מסוגלת לטפל בפשע שמתבצע לעיני כל. פנחס זיהה את חוסר האונים של ההנהגה, ומתוך שיקולים הלכתיים הלך לבצע בעצמו, את מה שההנהגה הייתה צריכה לעשות, אלא שנמנע ממנה לבצע, וזכה לתהילת עולם.