דעות

ניצחונה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ' במפלגת העבודה הלילה, מחזיר את האידיאולוגיה לשיח הפוליטי הישראלי. עם זאת צפוי שבבחירות הבאות מצביעי מרכז ימין רבים יתמכו בה בגלל משנתה הסוציאליסטית, מצב שעלול לגרום לשמאל לנצח בבחירות

הרב רפי אוסרוף מבקר בלובלין כבר שמונה שנים ומתרשם מהשיפוצים הנרחבים הנערכים בבניין הישיבה של מייסד הדף היומי. אך עם זאת הוא שואל: אין מניין של שומרי שבת לא בלובלין ובקושי במקומות אחרים בפולין. אם כן, למה להשקיע מיליונים במדינה שהיא בית הקברות הגדול ביותר של העם היהודי?!

בהשקפה הציונית דתית, הצבא, המדינה ואף הממשלה זוכים לכינוי "קדוש". גם החילונים והחרדים חושבים ככה, אבל לא יגידו את זה בקול. החילונים, כדי לא להראות חלילה, דתיים, ואצל החרדיים, כדי לא להישמע ציוניים. הבעיה מתחילה כשלוקחים ערוך קדוש והופכים אותו למקודש.

השתפרתם מאוד מאז יצא 'ישראל היום' לאוויר העולם. אתם הרבה יותר מאוזנים. טיפוס כמו גבי גזית כבר לא יכול לעבוד ברדיו שמתיימר להיות ממלכתי, אתם עוד רחוקים מאוד מאוד מאיזון ומביטוי של הרוב הלאומי בישראל. אין שום קשר ביניכם ובין ההתפלגות הרעיונית והערכית כפי שהיא באה לידי ביטוי בבחירות – למשל, ובכל זאת, הרבה בזכות איידלסון אתם היום במקום הרבה יותר טוב מזה שהייתם בו ערב ההתנתקות – למשל.

בשל גידול במספר התלמידים בישיבת 'חברון' החרדית, נאלצים תלמידי שנה א' לישון בחדרים זמניים, במקלטים או בחנויות שכורות. התלמידים הותיקים הביעו מורת רוח מכך שתלמידי שנה א' משתמשים להם במקלחות. את הזעם הוציאו התלמידים על רכבו של אחד המנהלים. אצלנו זה לא היה קורה.

הפרשייה החדשה והעצובה של הדחת הצוערים שסירבו להקשיב לשירת זמרת בבה"ד 1 היא בלי ספק צעד בכיוון הרע הזה של העדפת הסמרטוטים. אנחנו מוכנים שתהיה קצין דתי רק בתנאי שתוכיח מראש שאתה לא לוקח את העקרונות שלך ברצינות, וכשצריך, אתה מוותר עליהם לטובת המשך קידומך.

הרב ברוך אפרתי על הפגנות הקנאים מול בית הספר לבנות: מה שקורה בבית שמש הוא עדות לכך שבחלק קטן ושולי מהחרדיות הרדיקאלית, חדרו ונשארו שרידים של תרבות קתולית, תרבות של מינות ועבודה זרה. עלינו ועליכם להיאבק בהם ובדתם. לא יהדות יש כאן אלא סיכלות, חרדה ומינות.

כאשר אין השלמה וחיבור בין התביעות החברתיות הצודקות למתן אפשרות של חיים נוחים במדינה-מן הממשלה, הבאות מתוך תביעה של "צדק חברתי", לבין חוסר הסובלנות, חוסר הרגישות וחוסר המעש מפגיעה באנשים פרטיים הנעזבים בדרך, ברמה האישית של מחוייבות לעזור להם, גם התביעה המוצדקת מן הממשלה איננה אמיתית.

כשאלוף בצה"ל מתריע מפני סכנותיה של הנוראה והמסוכנת במלחמות שהולכת ומתקרבת אלינו, ובמקום להיכנס לדיון ציבורי והצטיידות ואימונים רלוונטיים לסיכון, צה"ל דבק במזרח התיכון החדש של פרס ועסוק בהתקפתו וערעור שמו הטוב של האלוף, כדאי מאוד שנבין שלמדינת ישראל אין צבא.

ראש ממשלת טורקיה נכנס ל'אמוק' אנטי – ישראלי, אך לא הצליח לגרור את עמו לנישה זו . יתר על כן, טורקיה מתפארת בהיותה מדינה דמוקרטית חילונית, ולכן אינה יכולה להופיע בעולם כמגינת האיסלאם. בטוחני איפוא כי הסגנון המשתלח והמאיים של ראש הממשלה הטורקי אינה אלא גחמה אישית, וסופה לחלוף.

גיע הזמן שישראל תתחיל גם היא לפעול ביתר נוקשות מול ארדואן והפרובוקציות שלו מבחינה מדינית. כלומר במקום שמשרד החוץ הישראלי יעסוק רק במזעור הנזקים של הפעולות הטורקיות נגד ישראל באו"ם ובבית הדין הבינלאומי בהאג, הגיע הזמן ששר החוץ הניצי שלנו יגלה יוזמה ויעלה גם הוא להתקפה נגד מדינה זו.

לא הפגנתי, למרות שהדיור בארץ באמת יקר ויוקר המחייה מורגש גם בכיס שלי. לא הפגנתי רבותיי, כי אני מתעב את הצביעות המצחינה של האנשים, את דו הפרצופיות המכוערת שלהם, את ההתחסדות והשקרנות של ראשי המחאה. לא הפגנתי כי המחאה הזו היתה תזקיק של כיעור מכל סוג.

איפה "אורלי וגיא" שידברו על האטימות של המנהל האזרחי? איפה ה"אגודה לזכויות האזרח?" מה קרה ל"רבנים למען זכויות האדם"? האם אתם משמיעים קול רק כשמדובר באפריקאים, אסיאתים או פלסטינאים? למה מתנחל שמשלם מיסים ומשרת בצבא חשוב פחות מאיזה מסתנן אפריקאי?

ההפגנה במוצאי שבת, נועדה להסיח את הדעת מהחדשות האמתיות שהן האפשרות לקריסה מדינית-בטחונית של ישראל. נכון לעכשיו, ישנם לפחות עשרה מחדלים מדיניים – בטחוניים דחופים הדורשים טיפול ישראלי-ממשלתי מיידי, בדחיפות רבה יותר מאשר לברבורים הלא-מעשיים של דפני ליף.

כאשר האדם איננו מרגיש שמערכת המשפט היא אמיתית ושויונית, כשהאדם הפרטי חושב שיש שוחד המעוור עיני חכמים, ושוחד זה אין פירושו רק במובנו הצר, אלא במובנו הרחב הכולל העדפת מקורבים ונתינת הטבות למי שלוחץ יותר ולמי שמפעיל יותר קשרים, אזי אין לו גם מוטיבציה להלחם למען העם ולמסור את נפשו במלחמה.

לא פעם אני שומע את השאלה: מדוע אנו מתעסקים כל הזמן דווקא במשנת הרב קוק? למה 'לשבור שיניים' על משנה רוחנית הכתובה בשפה קשה ובעלת רעיונות מופשטים-כלליים? לא יותר פשוט להתמקד בתורת ר' נחמן כדוגמא, תורה המסוגננת בשפה פשוטה ומדברת ישירות אל הנפש?

בטורו השביעי 'רביבים' מתייחס הרב אליעזר מלמד, להשפעה שיש לביקורת של רבנים על הספר תורת המלך: " בשעה שמלבים 'עלילת דם' העיסוק בחסרונות שיש בספר או בדברי הרבנים מסוכן מאוד, מפני שהוא גורם שגם אנשים הגונים בשמאל משוכנעים שצריך להעמיד את הרבנים למשפט."

מאז חיבר הרב לאו ספר על הנביא ירמיה, לקח לעצמו פטרונות עליו והוא רואה את עצמו כמי "שמגביר את קולו של הנביא ירמיה". למזלו של הרב לאו רוב רובו של הציבור אינו מכיר את ספר ירמיה ואינו יודע מה כתוב בו לפרטיו, ולכן אפשר "למכור" לו בשם הנביא ירמיה כל מה שעולה בדעתו.

הצמצום ההולך ומתמשך של לימודי ה"חול" במערכת החינוך הממלכתית דתית היא בגידה מדעת במטרות שלשמן נוסדה מערכת חינוך מפוארת זו. ההסברים החוזרים של הנהלת החמ"ד כאילו אין צמצום כזה והחינוך הממלכתי דתי ממשיך לשמור על מסגרת ה"ליבה" הם עצמם הראייה.

מדובר באוקסימורון מובהק. כמו שגבר ואישה נשואים שיקיימו בניהן רומן מחוץ לנישואין לעולם לא יוכלו לזכות להכרה דתית או להתקבלות בקהילה כחברים שווים, גם אם מחקרית יוכח ש-10 אחוז מהזוגות עלולים לסטייה/נפילה כזו, כך לעולם זוג שקיים משפחה חד מינית לא יתקבל בקהילה כזו.