דעות

בשנת תשע"א לטוב ולמוטב, קולות רבים נשמעו בחוסר הרמוניות הרמונית במיוחד. מתוך הקולות האלו, מבולבלים ושונים ככל שיהיו, עולה תביעה אחת חדה וברורה – האיש ה"קטן" דורש להפסיק להיות קטן. איתמר ברתור מסכם את שנת המחאה, ובוחר באופן מפתיע או לא את איש השנה שלו.

לפני 20 שנה נזרקה על אבא שלי אבן בדרכו הביתה לבית חג"י. למחרת הופיעה תמונתו בעיתון נושא את האבן ועליה הקדשה אישית: "זו האבן שנזרקה עלי כדי לפגוע בי. איתה אני בונה לי כאן את ביתי". מאז עברו הרבה מים בירדן, אם היינו אוספים את כל האבנים שנזרקו עלינו, ספק אם היתה קיימת היום מצוקת דיור בארץ.

כשזורקים אבן לעבר כלי רכב שנוסע במהירות, הכוונה של הזורק היא רצח. בצה"ל חייבים לשנות את ההתייחסות הסלחנית כלפי מיידי האבנים ולהתייחס אליהם כמו לסכין או בקבוק תבערה. כשדובר המשטרה מוציא הודעה כי מדובר בתאונה, האם האו מצפה שנאמין לו בפעם הבאה?

הציר המרכזי שעליו סובב עם ישראל בתפילת הימים הנוראים הוא דברי רבותינו בתפילת ונתנה תוקף "ותשובה ותפילה וצדקה – מעבירין את רע הגזירה." מה המיוחד בשלושה מרכיבים אלו? מה גורם לאדם להפוך למישהו אחר בעקבות תהליך התשובה, התפילה והצדקה? הכנה לראש השנה.

בפרשת נצבים וילך, מתגלה משה רבנו כהורה השולח את ילדו לדרכו החדשה. גם בפרידתו הפיזית מעם ישראל, הוא ימשיך להיות עם בניו-תלמידיו, ולהתוות להם את הדרך. הוא לא יהיה נוכח בגופו, אבל רוחו ומורשתו תלווה תמיד את עם ישראל. והיא תלווה את עם ישראל לנצח נצחים.

ניצחונה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ' במפלגת העבודה הלילה, מחזיר את האידיאולוגיה לשיח הפוליטי הישראלי. עם זאת צפוי שבבחירות הבאות מצביעי מרכז ימין רבים יתמכו בה בגלל משנתה הסוציאליסטית, מצב שעלול לגרום לשמאל לנצח בבחירות

הרב רפי אוסרוף מבקר בלובלין כבר שמונה שנים ומתרשם מהשיפוצים הנרחבים הנערכים בבניין הישיבה של מייסד הדף היומי. אך עם זאת הוא שואל: אין מניין של שומרי שבת לא בלובלין ובקושי במקומות אחרים בפולין. אם כן, למה להשקיע מיליונים במדינה שהיא בית הקברות הגדול ביותר של העם היהודי?!

בהשקפה הציונית דתית, הצבא, המדינה ואף הממשלה זוכים לכינוי "קדוש". גם החילונים והחרדים חושבים ככה, אבל לא יגידו את זה בקול. החילונים, כדי לא להראות חלילה, דתיים, ואצל החרדיים, כדי לא להישמע ציוניים. הבעיה מתחילה כשלוקחים ערוך קדוש והופכים אותו למקודש.

השתפרתם מאוד מאז יצא 'ישראל היום' לאוויר העולם. אתם הרבה יותר מאוזנים. טיפוס כמו גבי גזית כבר לא יכול לעבוד ברדיו שמתיימר להיות ממלכתי, אתם עוד רחוקים מאוד מאוד מאיזון ומביטוי של הרוב הלאומי בישראל. אין שום קשר ביניכם ובין ההתפלגות הרעיונית והערכית כפי שהיא באה לידי ביטוי בבחירות – למשל, ובכל זאת, הרבה בזכות איידלסון אתם היום במקום הרבה יותר טוב מזה שהייתם בו ערב ההתנתקות – למשל.

בשל גידול במספר התלמידים בישיבת 'חברון' החרדית, נאלצים תלמידי שנה א' לישון בחדרים זמניים, במקלטים או בחנויות שכורות. התלמידים הותיקים הביעו מורת רוח מכך שתלמידי שנה א' משתמשים להם במקלחות. את הזעם הוציאו התלמידים על רכבו של אחד המנהלים. אצלנו זה לא היה קורה.

הפרשייה החדשה והעצובה של הדחת הצוערים שסירבו להקשיב לשירת זמרת בבה"ד 1 היא בלי ספק צעד בכיוון הרע הזה של העדפת הסמרטוטים. אנחנו מוכנים שתהיה קצין דתי רק בתנאי שתוכיח מראש שאתה לא לוקח את העקרונות שלך ברצינות, וכשצריך, אתה מוותר עליהם לטובת המשך קידומך.

הרב ברוך אפרתי על הפגנות הקנאים מול בית הספר לבנות: מה שקורה בבית שמש הוא עדות לכך שבחלק קטן ושולי מהחרדיות הרדיקאלית, חדרו ונשארו שרידים של תרבות קתולית, תרבות של מינות ועבודה זרה. עלינו ועליכם להיאבק בהם ובדתם. לא יהדות יש כאן אלא סיכלות, חרדה ומינות.

כאשר אין השלמה וחיבור בין התביעות החברתיות הצודקות למתן אפשרות של חיים נוחים במדינה-מן הממשלה, הבאות מתוך תביעה של "צדק חברתי", לבין חוסר הסובלנות, חוסר הרגישות וחוסר המעש מפגיעה באנשים פרטיים הנעזבים בדרך, ברמה האישית של מחוייבות לעזור להם, גם התביעה המוצדקת מן הממשלה איננה אמיתית.

כשאלוף בצה"ל מתריע מפני סכנותיה של הנוראה והמסוכנת במלחמות שהולכת ומתקרבת אלינו, ובמקום להיכנס לדיון ציבורי והצטיידות ואימונים רלוונטיים לסיכון, צה"ל דבק במזרח התיכון החדש של פרס ועסוק בהתקפתו וערעור שמו הטוב של האלוף, כדאי מאוד שנבין שלמדינת ישראל אין צבא.

ראש ממשלת טורקיה נכנס ל'אמוק' אנטי – ישראלי, אך לא הצליח לגרור את עמו לנישה זו . יתר על כן, טורקיה מתפארת בהיותה מדינה דמוקרטית חילונית, ולכן אינה יכולה להופיע בעולם כמגינת האיסלאם. בטוחני איפוא כי הסגנון המשתלח והמאיים של ראש הממשלה הטורקי אינה אלא גחמה אישית, וסופה לחלוף.

גיע הזמן שישראל תתחיל גם היא לפעול ביתר נוקשות מול ארדואן והפרובוקציות שלו מבחינה מדינית. כלומר במקום שמשרד החוץ הישראלי יעסוק רק במזעור הנזקים של הפעולות הטורקיות נגד ישראל באו"ם ובבית הדין הבינלאומי בהאג, הגיע הזמן ששר החוץ הניצי שלנו יגלה יוזמה ויעלה גם הוא להתקפה נגד מדינה זו.

לא הפגנתי, למרות שהדיור בארץ באמת יקר ויוקר המחייה מורגש גם בכיס שלי. לא הפגנתי רבותיי, כי אני מתעב את הצביעות המצחינה של האנשים, את דו הפרצופיות המכוערת שלהם, את ההתחסדות והשקרנות של ראשי המחאה. לא הפגנתי כי המחאה הזו היתה תזקיק של כיעור מכל סוג.

איפה "אורלי וגיא" שידברו על האטימות של המנהל האזרחי? איפה ה"אגודה לזכויות האזרח?" מה קרה ל"רבנים למען זכויות האדם"? האם אתם משמיעים קול רק כשמדובר באפריקאים, אסיאתים או פלסטינאים? למה מתנחל שמשלם מיסים ומשרת בצבא חשוב פחות מאיזה מסתנן אפריקאי?

ההפגנה במוצאי שבת, נועדה להסיח את הדעת מהחדשות האמתיות שהן האפשרות לקריסה מדינית-בטחונית של ישראל. נכון לעכשיו, ישנם לפחות עשרה מחדלים מדיניים – בטחוניים דחופים הדורשים טיפול ישראלי-ממשלתי מיידי, בדחיפות רבה יותר מאשר לברבורים הלא-מעשיים של דפני ליף.