פרשת ויגש: מה כל כך הפחיד את יעקב אבינו?
כשנודע ליעקב שבנו יוסף חי היתה תגובתו הספונטנית: "אלך ואראנו בטרם אמות", אבל מיד לאחר מכן החלה לכרסם בתוכו חרדה, עד שהקב"ה היה צריך להרגיעו ולומר לו: "אל תירא מרדה מצרימה".
כשנודע ליעקב שבנו יוסף חי היתה תגובתו הספונטנית: "אלך ואראנו בטרם אמות", אבל מיד לאחר מכן החלה לכרסם בתוכו חרדה, עד שהקב"ה היה צריך להרגיעו ולומר לו: "אל תירא מרדה מצרימה".
המהפכנים הגדולים עלולים להחריב את העולם אם לא ישתחוו ליהודה ולא יגיעו מתוך כניעה כלפי שמיא. סערת החיים צריכה כיוון ושליטה. ומאידך, יהודה ללא יוסף אינו יכול למשול.
אנשים חדי עין, יודעים להעריך את המצב הכללי במדינה באמצעות המראה של החתולים שאוכלים מהפחים. אז איך ייתכן כי כל חכמי מצרים ויועצי פרעה לא הצליחו להבין את משמעות החלום, לפיו פרות שמנות וחיטים מלאות מבטאות שובע ואוכל, ואילו פרות רזות וחיטים ריקות, מבטאים רעב.
אחרי שיוסף כבר יוצא מבית הסוהר והופך למשנה למלך מצרים למה הוא לא שולח אות חיים לאביו? הרב יעקב פילבר מסביר מה רצה יוסף להשיג בהתנכרותו לאחיו?
אחרי מסע הנדודים שעבר יעקב אבינו במשך למעלה מעשרים שנה, אחרי כל המאבקים הגלויים והנסתרים מול לבן ומול עשו, הוא סוף כל סוף מבקש קצת שלווה. "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" ביקש יעקב לישב בשלווה בעולם הזה וקפץ עליו רוגזו של יוסף. מתי הוא כן יישב בשלווה?
אם נגזר על אבותינו לרדת למצרים, אז למה האחים אשמים במכירת יוסף? הרב יעקב פילבר מרחיב את השאלה גם מחוץ לפרשת השבוע אל היחס בין פעולת האדם לגזרת ה'.
מתיאורה של התורה את הכנותיו של יעקב אבינו למפגש עם עשו אחיו, עולה דמותו של יעקב כמי שמתרפס בפני אחיו. הוא שולח מנחות וקורא לעשו אדוני, ומשתחווה לו מספר פעמים. אלא שעיון בפעולותיו מגלה כי במעשיו של יעקב, הוא מראה מיהו בעל הבית על ארץ ישראל, כשהכל עטוף בדיפולומטיה.
מדי פעם אנו שומעים על צעיר או צעירה שגדלו בבית טוב בו ההורים אוהבים אותם ודואגים להם ושוהתחנכו במיטב מוסדות החינוך, אך לבסוף הם פורקים עול או סוטים מדרך ההורים. הרב יעקב פילבר לומד מפרשות השבוע על הגורמים שעלולים לדרדר את הילדים לדרך רעה.
לבן הארמי מסוכן כל כך, משום שהוא רוצה להשאיר את עם ישראל בגלות שיתבולל בארם, וייהפך כמוהו מבן נחור העברי, ללבן הארמי. רעיון זה אפילו יותר מסוכן מגזירת השמדת הזכרים של פרעה הוא רצה לגרום להשמדה מוחלטת של עם ישראל. לא לחינם נקראת תופעת ההתבוללות "שואה לבנה".
פרשת תולדות מתארת לנו את אופיו של עשו – אדום, הדמות התנ"כית שמזוהה עם העולם המערבי. האישיות המיואשת של עשו, שרוצה הכל עכשיו בעולם הזה, שונאת יותר מכל את יעקב, מי שמתנהל לאיטו ולא מפחד מדרך ארוכה. מבחינה זו מדינת ישראל מציגה את השקר של העולם המערבי ועל כך המלחמה.
אחרי המהפכה שחולל אברהם בעולם, מגיע יצחק ותפקידו הוא להמשיך את הדרך של אביו. הרב יעקב פילבר עומד על תפקידם הקשה של בני המהפכנים שמצד אחד צריכים להיות נאמנים לערכי דור המייסדים, אבל יחד עם זאת עליהם להמשיך בשגרה השוחקת הפוגעת ביכולת להתמיד.
צאצאיו של ישמעאל יודעים כי כל עוד עם ישראל קיים, הם ימשיכו להיות משניים – בני העבד. אבל אם הם לא יכירו בקיומו של עם ישראל, הרי שאז שוב הם חוזרים להיות היורש היחידי ושוב יש להם זהות. יחס עליונות של עם ישראל על הערבים, יתפרש על ידם, כבן הגבירה שיודע את מקומו ביחס לבן השפחה.
מורי ורבי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל עם מלוא עמידתו האיתנה ואהבתו לארץ ישראל, היתה השקפתו ועמדתו, כי אין לקפח את זכויותיו הפרטיות של האזרח הערבי ולא לפגוע ברכושו או באמצעי הקיום שלו. הרב יעקב פילבר מזכיר כי בפרשת השבוע אברהם קונה את המערה למרות שארץ ישראל הייתה שייכת לו.
הרב ישראל רוזן רואה את החסידים שטסים לאומן או למז'יבוז', לקבר הרבי מליובאויטש או לקבר ה'פלא יועץ' ואומר יש לנו ציון שכל תפילה בו שווה לפחות פי שמונה משאר המקומות.
המאייר אלחנן בן-אורי מציג בכל שבת קריקטורה הומוריסטית המציגה את אחד מהפסוקים המופיעים בפרשה . נסו למצוא בעצמכם את הפסוק עליו מכוון הציור. הפתרון הוא בן 3 מלים.
על טענתו של אבימלך, על כך שרימה אותו ואמר ששרה היא אחותו משיב אברהם אבינו, כי יכול להיות שאתם עם מתורבת, יותר מהמצרים, אבל כל עוד אין לכם אמונה בא-לוהים, אני חושש ונוקט בכל אמצעי הזהירות שאני יכול. אם אין בכם יראת א-לוהים, אתם מסוגלים לכל דבר.
בניגוד למה שמתואר בסרטים, על ההוללות של אנשי סדום, מדרשי חז"ל, דווקא מתארים את סדום בתור עיר מאוד מאופקת. מה שהחזיק את סדום היה "שלטון החוק" – הכל נעשה לפי החוקים. גן העדן של המזרח התיכון, הפך למקום מנוכר ומרושע, עד שהמוסר הפשוט נחנק מפני הרוע.
הדבר ברור כי לבדנו, בלי החילונים לא היינו מצליחים בהקמת המדינה. אבל לא בכל אנו יכולים להיות שותפים, וכשמגיעים לצביון של המדינה ולדרכה, כאן אנו אומרים לנערים: 'שבו לכם פה עם החמור', אנו משתפים פעולה אתכם בכל המפעלים, אולם אין פשרות בנוגע ל'מקום אשר אמר לו האלקים'.
אני מציע לשוב לבשורת הכנסת הראשונה בישראל (בחירות 1949) אליה רצה מפלגת 'החזית הדתית' שכללה את המזרחי, הפועל המזרחי, אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל. הדגל צריך כיום להיות המכנה המשותף: "צביון יהודי למדינת ישראל" וזהו. המי יכול להוביל מהלך זה? רק ש"ס!
אחרי שביצע כ-25,000 מילות טוען ד"ר סיריל פיין כי ביום השלישי שאחרי הברית כמעט ולא מרגישים כאבים. את הפסוקים בתורה המתארים את החולשה שאחרי הברית הוא מסביר כנובעת מדלקת שהתפתחה בעקבות זיהום, מה שמסביר כמה מתקנות חז"ל בהלכות ברית.