מיומנה של רווקה

אני זוכרת כמה צרמו לי המילים, שסיימו דייט כושל: "טוב, אז נדבר" כשברור לבחור, מעל לכל ספק, שהוא ממש לא מתכוון להרים אליי טלפון, לא ביום שאחרי, וגם לא כעבור יומיים אם אתה לא רוצה לדבר איתי יותר, אל תאמר "נדבר"

כנראה שגם במלחמה הזאת, היה נס נוסף, נס ההתפכחות שלי. שעורר אותי לעמוד על נפשי, ולברוח מאותה הטעות. הטעות של קשר שלא יבשיל לשום דבר מעשי, ולכן אין טעם לקיימו.

מיומנה של רווקה: ואולי הכמיהה הזאת לזוגיות, דווקא בעתות של מלחמה, היא עוד יותר לא קבילה ואווילית. כיוון שאנחנו רואים בעיתונים תמונות של כל אותן נשים,
ואפילו הן הרות בחודש התשיעי, ובעליהן מגויסים ללחימה. לא עוד יד מנחמת, לא עוד תמיכה גברית נפשית מגוננת

מיומנה של רווקה: במחוזותינו הפולניים, שמעה של בחורה עם דירה, עושה פועלו על בחורינו המצוינים. והם כמהים לצאת עם בחורה כזאת, או לפחות לתת לה צ'אנס נוסף

הביצה נוסדה כדי לברוח קצת מההורים שחופרים לך שתתחתן, ומבטי הייאוש שלהם שמביטים עליך כל ערב שבת, חורכים בך ובנשמתך המיואשת. בביצה, הייאוש נעשה יותר נוח. במקום לדאוג לגבי דייט כזה או אחר, אתה בוחן איפה תסעד בשבת, ומה תצטרך להביא לארוחה

את מחויבת אליה, ומתוך כך לבלעדיות שמתחייבת ממנה. את לא רוצה להיכנס שוב לאתר ההיכרויות, שהפגיש ביניכם, לפני שהוא חתך לשבט או לחסד. כי אם הוא יראה שהסתכלת בכרטיסים זרים, או שהיית באתר, משמע את לא בעניין. מיומנה של רווקה דתייה

"את עוד תתאהבי בי", הוא אומר, ואני משיבה לו: "אני כבר". אבל הבעיות מכריעות אותנו, ושוב זה נגמר. מיומנה של רווקה

לפעמים אחרי דייט שאימא סידרה לי, הייתי בתחושה, שהנה אני צריכה להציג את טיעוני המשכנעים למה אני לא יכולה להמשיך ולצאת איתו. אימא הייתה שופטת קשוחה כלפי, אבל רכה כלפי הבחורים עמם דייטתי. על כל טענת נגד שהעליתי כנגד אותו בחור, אמי הייתה הסנגורית מספר אחת, והכול כדי שאתן עוד צ'אנס, שאולי משהו יקרה, שאולי אני אתחתן

הסדר והחג הראשון עבר נפלא. עם שירים ושיחות משפחתיות, וכמו שבמשפחה שלנו תמיד קורה, עם הרבה צחוק ובדיחות. ולא הרגשתי חריגה, ולא מוזרה ולא שונה, ולא לבד. כי גם אם את מצליחה להרים מסיכה של שמחה למשך החג, כשאת רואה למולך, זוגות ומשפחות. כשאת חוזרת לבד לדירה שלך, מסתכלת על ארבעת הקירות, שמהדהדים לך את בדידותך – הן חייבות לבוא, הדמעות

ואם אני שומרת נגיעה, אולי הקשר הזה בינינו, יהיה רציני? ואני אאפשר למשהו לקרות, גם אם רק בקטנה. ואולי אני לא מהזן, אבל לא מרגישה את זה קורה בינינו?

התעלול השיווקי הזה עבד פלאים – עליי! דב המקסים, נפרד מהחברה שלו, ואני הרשיתי לעצמי להתאהב ולהתלהב. השקעתי, יצרתי הזדמנויות למפגשים בשניים, שלא לכולם הוא נאות. אפיתי, בישלתי. בקיצור, חיזרתי, כמו שלא חיזרתי מימי

אני זוכרת חברה שסיפרה לי, שהשדכנית שהיא הלכה אליה, הציעה לה בחור עם נכות קלה, והכול בגלל שהיא קצת מלאה. "את צריכה להבין" היא אמרה לה "שבגלל מצבך, את צריכה להסכים לצאת עם בחורים כאלה"

הנשמות הטובות לחשו לה, שהיה עדיף לו היא הייתה נישאת לו, שורדת את השנה הראשונה וחוזרת אל מעגל הפו"פ המלבב לאחר גט. אני יודעת שיש אומרים שיש עניין גדול בהפרת אירוסין, שיכולה להיות קפידה גדולה מצד הצד שהפרו לו את הבטחת ברית הנישואין, ולכן עדיף להינשא