דעות

עיקר הנקודה זה להבין טוב טוב טוב, שהבועה הזאת שבה הייתי שהוא נותן לי יוקר בזה שאני בלעדית אצלו, יותר מהעבודה שלו יותר מהתחביב שלו זה היה יוקר בועתי ודמיוני

כנס הבוגרים היה יכול להיות אירוע ממש נחמד, לפגוש חברים ששנים לא ראית, להתרפק על המסכתות שלמדתם בצוותא, להעלות חוויות נוסטלגיות. אבל כשאתה מבין שמטרת הכנס היא לרתום אותך לקמפיין, ההתרגשות מתפוגגת

תהיתי הרבה אם היה נכון להתערב להם בריב ברכבת, או לשתוק, כי תכל׳ס זה לא ענייני. נדמה לי שאני שמח על ההחלטה הספונטנית, או על הטורט שבקע ממני. ערבות הדדית, היא ערך, וערבות והתערבות זו כמעט אותה מילה. צריך להיות עירני, לפקוח עיניים ואוזניים, מתי זה מרגיש נכון

תשובתו של אהרן ברק הייתה, שהיהודים הם הרוב במדינה ובידם הכוח, ולכן 'אנחנו' צריכים להגן על זכויות של מיעוטים חלשים, כלומר, על זכותם של יישובים דתיים או ערביים לשמור על אופיים המיוחד

קמה ממשלה ברוב מובהק אך כרעתם מול הלוחמה הפסיכולוגית בתקשורת וברחובות, נפלתם בשוחה שכרו לכם, צלילה עמוקה לגזלייטינג של חמלה וממלכתיות מניפולטיבית מבית היוצר של השמאל הישראלי

יש כאן ממש דת. דת שעומדת מול תורת ישראל. דת שמנסה להחליף אותה. דת שחסידיה יוצאים למלחמת דת למען אמונתם. והדת הזו קנאית. קנאית מאוד. היא יכולה לשרוף את המדינה כולה למען אמונתה

בעוד שעבור חלק מהציבור הדתי ההתנתקות מגוש הקטיף פגעה בתוספת חשובה לבית, הרי שמבחינת ישראלי הדוגל בהומניזם ליברלי, בטול עצמאות המשפט היא החרבת יסודות הבית. ואם אכן יפגעו יסודות הבית, והוא יהפוך מבית חופשי ומוגן לבית כלא – נהיה מוכנים גם להיהרג על הגנת הבית. ייהרג ובל יעבור // פרופ' אבי עשור

הרגש אומר אנחנו בבירור הצד הצודק, וזה לא הוגן שנוותר. אבל השכל אומר, להתקפל. להרוויח את חיזוק בתי הדין, להתעקש על מינוי השופטים בשביל העתיד, ולוותר על כל השאר. עד יעבור זעם

המאבק סביב הרפורמה המשפטית חשף את העצבים הכי רגישים בחברה הישראלית, ובפועל מה שאנו רואים מול העיניים זה פיצוץ חברתי שהיה מודחק יותר מידי שנים

הניסיון בבית המשפט מלמד ששופט המבקש להציע פשרה בינארית המיטיבה עם אחד הצדדים בלבד דינה להידחות על ידי הצד הנפגש, וזה המצב במקרה של מתווה העם, תומכי הרפורמה לא קיבלו דבר

לא נפחד מהאיומים המתנשאים חסרי האחריות וחסרי בסיס ונבואות הזעם – אלא נוסיף טוב מתוך אמונה ש "תם עוונך בת ציון, לא יוסיף להגלותך" – שהקב"ה אוהב את עמו והוא גואל ישראל

אולי אני נאיבי אבל אני באמת מאמין בכל ליבי, שאם את כל האנרגיה ששני הצדדים מגייסים לטובת הפגנות, חסימות כבישים מחד, ודהירה קדימה לחוקק חוקים מבלי לראות את האחר מאידך, נכוון למעשים טובים, ומחוות של אחים, משהו באנרגיה כבר יקרה

בעקבות אמירתו של הרב יגאל קמינצקי כי המאבק על הרפורמה המשפטית, הוא "מאבק בין מי שיש לו אלוקים לבין מי שאין לו", מפרסם הרב שמואל ריינר מכתב גלוי: "האם זאת התורה שלמדת מפי הרב צבי יהודה?"

ליועמש"ית יש את הסמכות ה"חוקית", לחייב את הממשלה שרק היא תייצג את עמדת הממשלה, בתביעה שהיא עצמה הגישה נגד הממשלה בנוגע לפיטוריה. כל מילה על הצורך ברפורמה המשפטית מיותרת

המחאה נגד המהפכה המשפטית עולה מדרגה; חסימות כבישים, קריאות להימנעות משירות מילואים ורצון לשבש את מהלך החיים התקין. הקולות המפוצלים מבהילים ומסוכנים, ועלינו להבין שאין ברירה מלבד להגיע לפשרה

יש להרהר מדוע דרך שכה בטוחה בעצמה צריכה להבהיר חזור והבהר שהיא זקופת קומה. בעיניי, זקוף הקומה האמיתי הוא דווקא זה שמרשה לעצמו להקשיב ולהיפתח יותר לעולמות אחרים, שכן הוא חש פחות מאויים

אשר היה ממש נחמד, חברמן, צוחק, מפרגן, מייצר אווירה נעימה ונוחה ובאמת, לא הצלחתי להניח את האצבע על הבעיה, לקח לי קצת זמן אבל בסוף הבנתי

יש מקום לעשות פשרה אך ורק אם רוב מנהיגי השמאל יחתמו עליה ויאשרו אותה, אבל פשרה ללא הסכמתם, היא לא פשרה אלא כניעה

אין לצער אנשים, אין להכניס שוטרים במצב שצריכים לטפל ביהודים בכח. רבנו הרב צבי יהודה כבר הגדיר את תנאי המאבקים הציבוריים: בלי הרמת ידיים, בלי עלבון ובלי שנאה

ציונות דתית זקופת קומה שגאה לומר כי היא יונקת את כוחה ממקורות של קודש. שיודעת להתמודד עם אתגרי העולם ויכולה להם. שיודעת שכדברי רבינו הרמב"ם "זאת התורה לא תהא מוחלפת"