גם אני בת לציונות הדתית. אך לא זאת "המתונה" אלא דווקא זאת זקופת הקומה.

כן. ציונות דתית לא "מתונה", גם לא "ליברלית", אפילו לא כזאת שמנסה "להסתדר" או להתמקם בנוחות בין כל הלכי הרוח, הדעת והמחשבה הפוסטמודרניים. ציונות דתית שלא "נתקעה" כדברי הבדיחה הידועה איפשהו על כביש מס' 1 בין החילוניות התל-אביבית לחרדיות הירושלמית כשהיא מחפשת את דרכה, אלא כזאת שזוקפת קומתה לכתחילה, שיודעת מהם הם ערכי הנצח שלה ולא חוששת להכריז עליהם בקול צלול.

ציונות דתית זקופת קומה שגאה לומר כי היא יונקת את כוחה ממקורות של קודש. שיודעת להתמודד עם אתגרי העולם ויכולה להם. שיודעת שכדברי רבינו הרמב"ם "זאת התורה לא תהא מוחלפת" וגם אם יש שאלות קשות שהעולם המודרני ובמיוחד זה הפוסטמודרני מציב בפניה היא לא מגמגמת לעומתם, גם לא מנסה להיות "נחמדה", אלא יודעת להגיד בקול כי נאמנותה לדבר הא-לוקים קודמת לכל דבר אחר. ציונות דתית שיודעת כי שאלת חיינו היא מהו רצון ה', כיצד אנו מממשים אותו בתוכיות חיינו וכיצד אנו פועלים עם א-ל למען תיקונו של עולם, ולא איך אנחנו "מסתדרים" עם התורה או ממזערים את ההתנגשויות (לכאורה) בינה לבין "החיים".

זה לא אומר שהיא, כלומר הציונות הדתית זקופת הקומה, לא "נחמדה", לא "מכילה", פונדמנטליסטית, וכל כיו"ב. כלל וכלל לא. בדיוק להיפך. היא אוהבת את עם ישראל לא פחות ואולי אפילו יותר מרבים אחרים, היא מאמינה בגודל הנשמתי הטמון בתוך כל אחד מישראל (גם אם הוא לא בא לידי ביטוי ברגע זה), היא תמסור את נפשה עבור כל יהודי באשר הוא "לבל ידח ממנו נידח", היא תכבד כל אדם מעצם היותו ברוא בצלם א-לוקים אך היא לשנייה לא תתבלבל בשל כך ולא תטשטש וודאי שלא תמחק את ערכיה (אפילו לא בסוגיה הנפיצה הלהט"בית). ונכון, זה מורכב, אבל היא מצליחה להחזיק את המורכבות הזאת בלי להתבלבל בדרך.

הציונות הדתית זקופת הקומה יונקת את כוחה ממקורות של נצח אבל היא לא מהווה "שוק" של דעות כשכל אחד בוחר לו את הטוב והנראה בעיניו (נכון לרגע זה..), אלא היא נאמנה לדרך סלולה וברורה ומקיימת כל יום מחדש "על פי התורה אשר יורוך" כאשר היא מקבלת על עצמה את גדולי הדור היונקים את כוחם מגדולי הדורות שלפניהם (וכך איש מפי איש עד משה רבינו) והיא מקבלת את סמכותם מתוך הכרה עמוקה במשמעות "עשה לך רב" כנדבך יסוד בבניין זהותה.

הציונות הדתית זקופת הקומה קשובה לחלוטין להלכי הרוח מסביב. היא לא מסתגרת, וודאי לא טומנת ראשה בחול, היא פתוחה ללמוד את חכמות העולם ויודעת שכדברי הגר"א אדם שאינו בקי בשבע החכמות חסר לו "מאה ידות בחכמת התורה". אבל היא לרגע לא מתבלבלת וברור לה שהקודש הוא מקור החיות של הכל והחיבור אליו הוא בבחינת "מוצאי מצא חיים" (וראה נפש החיים) וכל השאר הוא בבחינת "רקחות וטבחות". וכן גילוי נאות, גם הח"מ כבת לציונות הדתית זקופת הקומה בילתה שנים בתוך עולם המחקר ומחזיקה בתואר ד"ר מאוניברסיטה מכובדת ואף על פי כן כתבה את השורות הקודמות.

ולא נשכח כי הציונות הדתית זקופת הקומה אומרת הלל שלם ביום העצמאות ומברכת עליו בהתרגשות גדולה (והיא עשתה זאת גם אחר השבר הנורא של ההתנתקות) ובו בעת היא מתפללת מדי שבת: "שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ" כי היא יודעת שזה ממש לא מובן מאליו. ויחד עם זאת ברור לה שכדברי הרב הרצוג זצ"ל ורבים רבים לפניו – חורבן שלישי לא יהיה (וראו באריכות רבה במאמרו של הרב ארי שבט העמל לבסס את הדברים למן דברי הרמב"ן ועד חכמי דורנו), זאת מדינתנו ועליה ועל זהותה היהודית זקופת הקומה עליה למסור את הנפש.

כן. גם אני עמלה להיות בת לציונות הדתית זקופת הקומה וכך לחנך את ילדיי ותלמידותיי. אני גאה להיות בת לציונות הדתית זקופת הקומה על אף שזה מאתגר (לעיתים, מאוד!) ונתפס לעיתים הרבה פחות "נאור", "ליברלי" או "מתקדם". אבל בעיקר אני יודעת שיש עוד הרבה ציונים דתיים זקופי קומה שהיו רוצים לזקוף עוד את קומתם, להפסיק לגמגם בסוגיות שהזמן גרמן, ובעיקר לעמוד איתנים אל מול הרוחות הסוערות סביב.

ובשבילי ואולי גם בשבילם הגיעה העת להכריז לא על ציונות דתית "מתונה" אלא דווקא על ציונות דתית זקופת קומה.

=======

הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה היא רבנית אולפנת אמית להב"ה וראש מדרשת נועם אביב – תלפיות