דעות

השיקול הכספי שבביטול או דחיית שבת הארגון צריך להיות שולי במערכת השיקולים של תנועה שמגמתה היא חינוכית. איש חינוך צריך להדריך את תלמידיו, כי בניגוד לאמירה הלא חינוכית "ההצגה חייבת להמשך", היהדות מנחה כי במקרה של אסון או בשעת משבר לאומית החיים דווקא כן צריכים להעצר.

לעומת חשוון העגמומי, חודש כסלו הוא חודש הביטחון: ביטחון שהאור יגרש את האפלה, ביטחון שהפנים ינצח את החוץ, וביטחון שאנחנו נמצא את הכוחות לסלק את החושך שבתוכנו.

יש אי-צדק בגיבוש רשימה משותפת, שהרי בוני ה'בית' השקיעו מאמצי עתק להתפקדות ולבחירות, ועתה, הוזמנו אחר כבוד בני משפחה שלא עמלו בו, ורק חיכו מעבר לכביש. הרב רוזן סקפטי.

בימים אלה, כשמתפקדי המפלגות בוחרים את רשימות המועמדים לכנסת, מוטלת עליהם חובה לדאוג שהנבחרים יהיו נקיי כפיים, בעלי תודעת שליחות וכישרון מוכח. זו הזדמנות שאסור לבזבז.

כניסתה לרשימה של גילה פינקלשטיין תשמור על משבצת המבוגר האחראי ובעיקר תשמור על היקר לנו מכל- על טוהר המידות, על האידיאלים ועל החינוך האיכותי לילדינו שהינו נחלת כולנו.

מול הבקשה לדחות את שבת הארגון, ענה המזכ"ל כי זה מורכב מאוד משום ש"סניפים רבים סגרו אולמות להופעות". דורון מלצר חושב שזו תשובה לא חינוכית שאין בה נאמנות לדרך.

סוגיית המסתננים ירדה מסדר היום הציבורי משום שהשמאל ניצח. הלב היהודי לא מסוגל לשלוח אנשים חזרה לחיי עוני מחפירים אפילו במחיר פגיעה במדינת ישראל. למה לא לחשוב על פתרון אחר?

ועדת המפקד הבטיחה ייצוג של לפחות אישה אחת בחמישייה הראשונה, אבל אנחנו לא ממש חייבים להיכנס לסד של משלוש יוצאת אחת. אפשר גם לבחור שתיים או שלוש.

צאצאיו של ישמעאל יודעים כי כל עוד עם ישראל קיים, הם ימשיכו להיות משניים – בני העבד. אבל אם הם לא יכירו בקיומו של עם ישראל, הרי שאז שוב הם חוזרים להיות היורש היחידי ושוב יש להם זהות. יחס עליונות של עם ישראל על הערבים, יתפרש על ידם, כבן הגבירה שיודע את מקומו ביחס לבן השפחה.

מי שמביט על העיתונות הדתית והחרדית, לפחות על פי כמות הכתבות וגודל הידיעות, נדמה שהבחירות לרבנות הראשית מטרידות הרבה פחות מאשר עימות מתוקשר בין אובמה לרומני. זהו מצב לא תקין. מעולם לא הייתה זעקתו של רבא: "'מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?" רלוונטית יותר.

הניסיון הרע של התקשורת הישראלית לייצר לנו סדר יום חדש במערכת הבחירות המקומית, המנומנמת, הברורה כל כך, על מנת לשנות את המפה הפוליטית המקומית.

למרות שהרב שלמה אבינר תמך בבנט, יום לאחר הודעת הפרישה של אורלב הוא מבקש להודות לו על 33 שנות עשייה ומעריך "את אצילות הנפש שלו". הרב מוסיף: "זה לא הספד" הוא עוד ימשיך לפעול.

הרצון להכליל אנשים טובים בתוך עם ישראל הוא רצון טוב ביסודו אך הוא מבוסס על הנחה מוטעית לפיה היהדות היא לאום ולא דת. הרב אריאל בראלי מעדיף שאותם מגיירים יקיימו שבע מצוות בני נוח.

הרב חיים אמסלם טוען בראיונות שהאשכנזים "ריסקו את הספרדים ולשו אותם ועשו אותם למוטציה שהפכה להיות ליטאית ספרדית". אבל יש כאן טעות בסיסית, הבחירה של הציבור הספרדי ללכת ללמוד במוסדות אשכנזים היא בחירה מודעת מתוך רצון עצמאי ולא מתוך הכרח או כפייה.

מערכת הבחירות בעיצומה וכרגע עומדים על הפרק איחודים בין מפלגות שונות. יצחק צוברה מגיש את המדריך ההומוריסטי שלו לאיחוד מפלגות הנישה, כשהמודל שלו הוא האיחוד ההזוי בין בוגרי עלה ירוק וניצולי השואה. לא שכחנו גם את אלו שאסור להם להתאחד.

על טענתו של אבימלך, על כך שרימה אותו ואמר ששרה היא אחותו משיב אברהם אבינו, כי יכול להיות שאתם עם מתורבת, יותר מהמצרים, אבל כל עוד אין לכם אמונה בא-לוהים, אני חושש ונוקט בכל אמצעי הזהירות שאני יכול. אם אין בכם יראת א-לוהים, אתם מסוגלים לכל דבר.

בניגוד למה שמתואר בסרטים, על ההוללות של אנשי סדום, מדרשי חז"ל, דווקא מתארים את סדום בתור עיר מאוד מאופקת. מה שהחזיק את סדום היה "שלטון החוק" – הכל נעשה לפי החוקים. גן העדן של המזרח התיכון, הפך למקום מנוכר ומרושע, עד שהמוסר הפשוט נחנק מפני הרוע.

הדבר ברור כי לבדנו, בלי החילונים לא היינו מצליחים בהקמת המדינה. אבל לא בכל אנו יכולים להיות שותפים, וכשמגיעים לצביון של המדינה ולדרכה, כאן אנו אומרים לנערים: 'שבו לכם פה עם החמור', אנו משתפים פעולה אתכם בכל המפעלים, אולם אין פשרות בנוגע ל'מקום אשר אמר לו האלקים'.

עופר ענבר בטוח שמי שהתפקד לליכוד (או לעבודה) חייב לדאוג בפריימריז הקרובים לבחור את הנציגים הדתיים, גם ברשימה הארצית אך עוד יותר חשוב במחוזות.

אני מציע לשוב לבשורת הכנסת הראשונה בישראל (בחירות 1949) אליה רצה מפלגת 'החזית הדתית' שכללה את המזרחי, הפועל המזרחי, אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל. הדגל צריך כיום להיות המכנה המשותף: "צביון יהודי למדינת ישראל" וזהו. המי יכול להוביל מהלך זה? רק ש"ס!