דעות

השאיפה הקומוניסטית להחריב את 'העולם הישן', עלתה לאנושות בסדרה מדממת של דיקטטורות רצחניות, שחיסלה לפחות 150 מיליון בני אדם. הנזק היותר גדול נגרם למעמד הפועלים עצמו

אחרי שהתברר כי דוד הנחלאווי, הודח בגלל עבירות של אלימות נגד מפקדיו ולא בגלל התקרית עם הפלסטיני, צריך להלמד הלקח שאסור לנו להיות משועבדים לגיבורים וסמלי מחאה

הרב טאו מעוניין להיות בלתי תלוי כשהוא מלמד בישיבה, כל עוד הוא יהיה תלוי ב"כספים ייחודיים" או תמיכה כספית של מפלגה כזו או אחרת הוא יהיה מחויב לה ולא יוכל לומר את דעתו

כל השבוע אנחנו קוראים את החדשות, ולקראת שבת מוסיף לנו אור יזרעאלי תובנות משלו על האירועים המרכזיים. והשבוע: כשלון המו"מ המדיני, הדביקיות של המופלטות ומה קרה ביצהר

על רקע פיצוץ המו"מ עם הפלסטינים מדגיש הרב אבינר כי אנחנו רוצים שלום רציני שיחזיק מעמד לדורות ומזהיר כי דווקא הפייסנות עם הרשעים היא אֵם כל מלחמה

גם בימי ההודאה הבאים עלינו לטובה, בחודש אייר, יום העצמאות ויום ירושלים, עלינו לזכור ולהודות על השמדת האויבים הבאים עלינו לכלותינו "והקב"ה מצילינו מידם", אולם יחד עם זאת לדעת כי את ההלל אנו אומרים על ההצלה ממוות ולא על השמדת האויבים.

מחזירים עטרה ליושנה? במשך מאות שנים גדולי התורה הספרדיים שמשו ברבנות ובדיינות במקביל. כעת העדיפו בש"ס את המודל הליטאי ומינו למנהיג ראש ישיבה שבחייו לא פסק הלכה

הגיע הזמן שאלו האוסרים עלינו לשמוח על מות הרשעים יבינו כי השקפתם איננה יהודית ויפסיקו לסרס את דברי חז"ל ולרתום אותם למרכבת הנצרות, המטשטשת בין הרוצח לקרבן, בין אוהב לאויב והמזילה דמעות תנין על כל נקמה ברשע בשעה שאינה בוחלת מלשוש כל פעם שדם יהודי נשפך כמים.

במוצאי החג שמע הרב אליעזר שנוולד על הפיגוע הרצחני בתרמוקיה שאירע בערב ליל הסדר, שהזכיר לו את אותן התחושות שתים עשרה שנה קודם לכן, עם היציאה למבצע חומת מגן

מחלוקתם של בן זומא וחכמים על הזכרת יציאת מצרים, מבטאת מחלוקת בין אלו שמוכנים להסתפק במדינה הקיימת ובין אלה שרוצים להגיע לגאולה שלימה בארץ ישראל על פי התורה

בשיעור לפני היציאה לחופשה, הרב הגדיר את חודש נסין בתור מלחמה- "מלחמת בין הזמנים" ומשהו בפנים לא נותן לי מנוחה עם ההגדרה. מה? חודש שלם עכשיו מלחמה?! איך? מה?! זה משוגע. כל החיים מלחמה?! איפה הבט"ש?

בכפרים הערבים, זה לא רק פינצ'ור גלגלים, ואף לא שבירת שימשה. שם מדובר על אבנים, בלוקים ובקבוקי תבערה, שנעשים ע"י המון מתפרע. שם יש לחיילינו סכנת חיים של ממש, שאף גבתה מחיר דמים. אולי הצעתו של השר לביטון פנים, לפנות ישוב שהיתה בו פגיעה בחיילי צה"ל, מתאימה הרבה יותר ביחס לכפרים הערבים?

לא נעים לומר אבל האמת היא שאני שונא לנקות לפסח. איך אפשר בימים משגעים כאלו, כשהאביב משתולל והשמש מזמינה אותך לחגוג איתה בחוץ – לעמוד בתוך הבית עם סמרטוט וסחבה ולנקות… זה הרי ממש עוול, לא?!

ביום כיפור אנחנו משתמשים בכח הדיבור כדי להפריד את הרע מתוכינו, להודות בחטאים ולאט לאט להפריד הכל עד שנשאר נקיים. אולם בפסח, אנחנו מבטלים את הרע לחלוטין, ע"י סיפור יציאת מצרים אנחנו מודים שהדבר העקרי אצלנו הוא נקודת האמונה שלנו בה' יתברך, ואז ממילא הכל מתבטל

אם נשאל נער דתי למי הוא מתחבר יותר לחילוני או לחרדי, הוא כנראה יעדיף את החילוני. הרב ניר חבושה מנצרת עילית סבור כי בעירו ישנה דוגמה של התעלמות מהסקטוריאליות המגזרית הרדודה ולחיבור כוחות רעננים ובריאים, שכל חייהם תורה ואמונה, באשר כל מגמתם להרבות כבוד התורה למען שמו באהבה

יש משהו קסום בשמאל הישראלי שתופס את המקום האוונגרדי. ההתחברות לחלש, האמונה באדם באשר הוא אדם והיכולת לפרוק את המציאות לגורמים. ולמרות כל זה הניסיונות שלי לפלרטוט עם רעיונות השמאל, על אף שקסמו לי נידנו לכישלון. וכל כך למה? כי בשולי השמאל הישראלי יש קומץ שמוביל שיח בעייתי. השיח הזה חודר מהשוליים למרכז השמאל הציוני ומותיר טעם רע בפה

אחיי העבדים המשוחררים. לא נהפוך את ערב הסדר ל'סדר ערב' ואת הלילה הקדוש ליום עיון. אמצו כל מנהג מעדות ישראל שנראה לכם: תלבושות מיוחדות, שירים קצרים, סיבוב קערה וגניבת אפיקומן. כל הדרכים כשרות להשגת המטרה

את כל חייו הבוגרים הקדיש הרב אביחיל לגילוי שרידי עשרת השבטים. משום מה אנשי פרס מוסקוביץ' החליטו להעניק את הפרס למיכאל פרוינד והשכיחו את מי שפעל עשרות שנים בנושא

כדי להתרפא מהצרעת לא הולכים לרופא אלא לכהן. דווקא הדמות הרוחנית היא שתעזור לפושע להשתקם, בתהליך שמחזיר אותו להיות חלק מהחברה ולא מי שפוגע בה

כל השבוע אנחנו קוראים את החדשות, ולקראת שבת מוסיף לנו אור יזרעאלי תובנות משלו על האירועים המרכזיים. והשבוע: הרשעת אולמרט, פיצוץ המו"מ המדיני וצונאמי בצ'ילה