קשה להיות שמאלני, במיוחד השבוע

למה קשה להיות שמאלני

השבוע שמעתי את הזמרת רות דלורס וייס בעקבות ההופעה החדשה שהיא מעלה. מדהימה האישה הזו, במוזיקה שלה היא מפרקת את הנשמה, מאתגרת את הצליל, תענוג לסנסורים שבין האוזן למוח. חשבתי לעצמי שאין מצב שהיא הצביעה לליכוד בבחירות האחרונות. האמת שלא בדקתי את זה ואולי אני חוטא כאן קשות, אבל זו הייתה תחושתי הפנימית.

יש משהו קסום בשמאל הישראלי שתופס את המקום האוונגרדי. ההתחברות לחלש, האמונה באדם באשר הוא אדם והיכולת לפרוק את המציאות לגורמים, באמנות זה בוודאי מצרך נפלא. ולמרות כל זה הניסיונות שלי לפלרטוט עם רעיונות השמאל, על אף שקסמו לי נידנו לכישלון. וכל כך למה? כי בשולי השמאל הישראלי יש קומץ שמוביל שיח בעייתי. השיח הזה חודר מהשוליים למרכז השמאל הציוני ומותיר טעם רע בפה. כי בתוך עמי אני יושב ואת ציבור המתנחלים אני מכיר על בוריו. זה בית הגידול שלי ואת צדדיו השונים אני מכיר יחסית טוב, גם אם לא את כל ההסתעפויות המשתרגות ממנו.

לכן קשה מאוד לשכנע אותי שיושבי ההתנחלויות הם מפלצות. שונאי אדם, אוהבי אדמה הששים להרג חפים מפשע. ובשיח השמאלי נכנסים עוד ועוד בתדירות גבוהה רעיונות אכולי שנאה עצמית וסביבתית של הקרובים אליהם גנטית ותרבותית מבית היוצר של השמאל הקיצוני. אותו שמאל הקיצוני האנטי- ציוני והאנטי- ישראלי מקדם שיח בו ישראל היא היורשת של הנאציזם, המצב בשטחי יהודה ושומרון הוא אפרטהייד והפלסטינאים נמצאים במצב דומה למה שנמצאו העבדים השחורים במטעי הכותנה בארצות הברית. גזענות וחשכה נמצאים בישראל בכל שנות קיומה.

חורבן מוסרי ופשיזם-ערכי פושים תחת כל עץ רענן. לצופה מן הצד עלולה לצוץ תמונה שסדום ועמורה המודרנית היא היא מדינת ישראל ולא אחרת. וככל שהאדם מישראל מפליג בתועבה בה הוא חי הוא חש יותר איש תרבות שיוצא נגד הערכים השולטים בדורו, מין מגניבות נעורים שכזו אל מול המיינסטרים הישראלי. מרצים בעלי שם מתחרים בניהם מי יציג את ישראל בצורה המקוממת יותר, וכך יזכה למחיאות כפיים בעולם ולביקורת פנימית שרק תעצים את תחושתו כפורץ דרך ואיש מוסר בתוך החברה הגזענית בה הוא חי.

המתנחלים הם השעיר לעזאזל

לשמחתנו השמאל הציוני ברובו סולד מההשוואות הללו והוא עצמו מתרחק ככל האפשר מאותם תיאורים זוועתיים של מדינת ישראל אותה הוא אוהב ומוקיר. גם את צה"ל הוא מעריך מאוד ומאמין בזכות הציונית הבסיסית למדינה יהודית. אבל האקלים התרבותי בו הוא חי והדחיפה התמידית כנגד הפשעים הללו שישראל מואשמת בהם מחלחלת אליו. ומה יעשה איש השמאל הציוני הממוצע שרוצה להיחשב גם כן פורץ דרך ולוחם למען מטרות הצדק בעולם?

להאשים את ישראל בפשעי האנושות הוא לא יכול ואכן עומד הוא תמיד לימינה, אבל יש לו פתרון לא רע. ישראל והרעיון הציוני הם בסדר גמור ואילו מי שחוטף ממנו את כל הכעס והשנאה של הקולוניאליזם והפשיזם והכיבוש והשעבוד אלו המתנחלים. יתרה מזו הוא כמעט מתחנן, אתם הורסים את שמנו בעולם, בגללכם אנחנו נתפסים כגרועים שבאומות, התדרדרתם למעשים קיצוניים, הוא מפנה אל אחיו מעבר לקו הירוק. פה ושם גם הוא חוטא בהטחת האפרטהייד ואפילו הנאציזם אל עבר אותם מתנחלים.

אפשר להגיד שהמתנחלים הם רשעים מרושעים. את זה יהיה לי קשה לראות וכך גם לרוב אזרחי ישראל שסך הכל נתקלים בהם בחיי היומיום, אלא אם כן הספר על העיוורון נכתב ממש עלינו. לכן האפשרות השנייה היא להידרש לקלישאה שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. המתנחלים כהכללה כמובן הם סך הכל בסדר, אבל הדרך שלהם מובילה לאבדון. או בהשאלה מרבי יהודה הלוי כוונותיהם רצויות אבל מעשיהם אינם רצויים. ובתוך הקטגוריה של מעשיהם הלא רצויים נכנסים כל הפשעים, או רק חלק מהם אותם מאשימים בשמאל הקיצוני את ישראל.

לא מבין את הפלסטינים

ואני רוצה לשאול, אם אכן כך פני הדברים אז בהחלט שאני לא מבין את הפלסטינים. כי אם הם חיים תחת משטר דיכוי חריף כל כך. באפרטהייד נוראי שמדכה את נשמתם, בחורבן זהותי, בהתנכלויות יומיומיות, תחת הקלגסים של הצבא או של המופרעים האדנותיים מההתנחלויות, מדוע הם לא רצים לכל הזדמנות למדינה פלסטינית? למה ציפי לבני צריכה להזיע כל כך? אם הייתי תחת כיבוש ואפרטהייד ועוד כל מיני רעות חולות אותם מאשימים את ישראל, או רק את יושבי הקו הירוק ועוזריהם, הייתי רץ לחתום על הסכם גם אם זה היה דורש ממני להכיר בכך שעם שלצידי שהם בני האלים עלי אדמות, שראש ממשלתם עשוי זהב טהור ושאת הדגל שלהם רקמו מלאכים. הייתי מסכים לקבל רק חלק דלוח מהמדינה עליה אני חולם ומסתפק בכל מה שיתנו.

שלח את עמי ביקש משה מפרעה שכנראה היה הרבה יותר אדיב מנתניהו על פי אותה תפיסת עולם, ושרק הוא הסכים בחצי פה ברחו כולם עם שחר כשבצקם עוד לא הספיק לתפוח. לכן תמוהה ביותר האשמה הזו שכל כך משתדלים באקרובטיקה מחשבתית ומדעית לטפול על מדינת ישראל או רק על חלקה זה שמאחורי הקו הירוק. לא הכל מושלם ובעל ניחוח ורדים מתקתק בארצנו הקטנה, כך גם לא ביחסינו המורכבים מאוד עם הפלסטינים. אבל משיכת החבל מהסוגיה המורכבת מאוד לפשעים כנגד האנושות הדרך רבה, מפותלת וגם קצת מרושעת.