ההודעה על מותו

על הרצפה מונח פורטרט של הגווייה, פס סס"ל וגוזניקים תוחמים את אזור האירוע וצ'קלקות מסנוורות כבסרט קולנוע. ג'ון שריף מתקרב במגפיו וכובעו רחב השולים לבחון מי אשם ברצח. הוא לא יודע שכמו בכל סרט מתח מורכב, האשם הוא דווקא בו. הוא שחתר בכוח וללא הבנה בנתונים שלפניו וללא היכרות עם האזור להגיע להסכם בין ישראל לפלסטינים לחץ ולחץ, בסוריה, במצרים ובקייב דלקו מדורות ענק והוא בשלו. פרס נובל? צדק פואטי השאוב מנבכי הארמגדון הפרוטסטנטי לעולם כולו? חלום הנשיאות? ולוואי וידענו, לנו זה כבר פחות משנה, עכשיו האשמה תהיה קצת על הפלסטינים ואחר כך תחזור עלינו, יהודים או לא יהודים?

יאללה סולחה

אני בעד הפיוס בין חמאס לפתח. כי לפני כן האחריות התפזרה בין כולם, וכל טיל זה לא היה הרשות אלא החמאס, לא בעצם הג'יהאד האסלאמי, או ניצי הפתח, או החזית העממית, או החזית הדמוקרטית, או גדודי עז א- דין אל קסאם, או החברים של ג'ורג' (סתם לא באמת..) וכן הלאה. וכמו במשל על החיגר והסומא שגנבו מהפרדס ובאו לפני השופט וזה טען לא גנבתי אינני רואה וזה אמר לא גנבתי איני יכול ללכת והעמיד השופט אותם זה על זה ושפט אותם יחד, כך יש לדבר עם בעל האחריות. בהצלחה להם.

המשרד להגנת העורף

בעבר ההגנה על העורף הסתפקה בקרם הגנה וכובע רחב שולים, איש לא מבין איך נוצר המשרד שבראשו שר. ולעניין הסכסוך הפנים ליכודניקי בין יעלון לארדן בהחלט ניתן להגיד שארדן הוא שר קשה עורף.

יצהר שמן נהדר

בשל כך שפסחתי על טור אז אני מרשה לעצמי להתייחס לאירועי יצהר שקדמו ומי שממש חשוב לו שזה יהיה אקטואלי שיחליף זאת בסיפור עם הכבאית בבית אל. המצב באיו"ש הוא מורכב, בגלל שישראל עוד לא החליטה מה לעשות עם השטח אז מצד אחד אין ריבונות מלאה באזור וגם לא עזיבה של השטח. מה שנקרא לא להקיא ולא לבלוע. לכן נוצר מצב בו אזרחים חיים תחת מרות הצבא. וכמו כל אזרח ממורמר הוא שוטח תלונותיו ותסכוליו מול הממשל, ביחוד במדינה דמוקרטית בה הוא הריבון והוא רגיל להדדיות בין הצדדים. כך תסכול על ממשל מקומי, מלווה בפערים אידיאולוגים ויחסי חשדנות ועוינות על בסיס היסטוריה משותפת- אותה היסטוריה שבחלקה גרמה לצמיחת קבוצות שכבר לא מאמינים בסמלי המדינה ובקידוש הממלכתיות- מלווה בשמן שנשפך בידי התקשורת מוביל לפיצוץ. מתכון די וודאי תנסו בבית, או אולי עדיף שלא. בכל אופן בסיפור הזה אין מבוגר אחראי שינסה להרגיע את הרוחות וליישר את ההדורים משני הצדדים.

מימונה

בחג שנשפכים בו כמויות של שמן, דבש, סוכר וחמאה ניתן להגיד שהתרבושים על ראשי פוליטיקאים זה דביק, לא?

סיפור לשבת

באתר כיכר השבת הבטיחו סיפור בלעדי, על עסקן חרדי שצעק על אדמו"ר "אתה שליח השטן" והוא בתגובה החזיר לו "אתה חתיכת לכלוך". כמו שאומר הפתגם דברי חכמים בנחת נשמעים. למה צעקו השניים? מסתבר שבית הכנסת של האדמו"ר המשויך לסטמאר הושחת והחשד נפל על אותו עסקן שראה שבבית הכנסת יש מחשב עם אינטרנט רחמנה ל. כמובן על מעשה שטני כזה העונש הוא פוגרום. ומכאן טוענים שזה מחשב ללא אינטרנט שמשמש את הרב ומשם שזו תועבה על יד ארון הקודש. בקיצור כשאתה מחפש כל כך טוב את השטן בכל הפינות ונזהר ממנו לפעמים מרוב חיפושים אתה לא שם לב שהוא נמצא בתוכך. ומי שחשב שהרוק על הילדה ושאר מעללים יישארו רק בצד אחד של הכביש מיד מגלה שהשטן אוחז גם בבגדיו, או בית מדרשו והאלימות פושה גם בבית פנימה. אני מניח שבית שמש בהגייה אשכנזית נקראת בית שימוש, כדאי לברר זאת כי הריח שיוצא משם לאחרונה הוא לא משהו. ואין בכך כמובן לפגוע בכל תושבי בית שמש חלילה וגם לא בקהילה החרדית בעיר אלא באותם אנשי מדון.

שאריות מפסח

דרוש ידוע הוא שהמצה היא סמל לפשטות והענווה ואילו הלחם המחמיץ סמל ליוהרה. הבעיה בדרושים ופלפולים שזה כמו גרב תמיד אפשר להפוך את זה לצד השני. כי אחרי הפסח הזה אני יכול להעיד שלפעמים הענווה עושה כאב בטן  ואילו דווקא היוהרה של הלחם מגמישה את האוכל בקיבה.

וללא קשר אקטואלי

בלי כוכב הוא ספר נהדר של יהודה בורלא. לדעתי ספר נשכח למדי וממש לא בצדק. בניחוח מיוחד הוא זורק אותנו שתי מאות אחורה ומתאר את צעידת הצבא העות'מאני במדבר. צבא שלם אבוד במדבר האין סופי והלא מוכר כשהם תלויים בעבד הנער הבדואי. צעיר יהודי שמשמש כמתורגמן מתחבר אל אותו עבד שמספר באוזניו את קורות חייו המופלאים. ניחוח ערב מסיפורי אלף לילה ולילה, מאהלים בדווים ולפיתת נרגילה וקהווה מריר מלווים סיפור אהבה כאוב ומרשים. גאווה, כבוד, חברות ואומץ לב שזורים בסיפור בקסם רב. התרחשויות הסיפור מקשים על הנחת הספר מהיד. ולמי שצריך עדות מהימנה יותר, אז כך כתב ביאליק לבורלא על ספר אחר- "נפתולי אדם"- שקרא, "ביום שבא לידי בלעתיו כולו. אכן יודע אתה לספר".

שאלת השבוע

במצב הנוכחי אפשר לאחל לילדים שכשהם יגדלו לא יהיה צבא?