דעות

אופנה חדשה של אישי ציבור: לעשות כעולם ברוחם, ומול הביקורת לומר: טעיתי. תרגיל פוליטי מאוד מחוכם, מאוד פוסט-מודרני, מאוד אלגנטי ומאוד לא מוסרי. טעות כזו עלולה לעלות מאוד ביותר לכלל ולפרטים, בגוף ובנפש, ולא די להיפטר באמריה קלילה: טעיתי.

אסור לציונות הדתית להשלים לאורך זמן עם מצב שאינו מאפשר בחירה של רב עיר ציוני-דתי ממוצא מזרחי. לאחר שהיעד של בחירת רב ציוני בירושלים הושג, היעד הבא צריך להיות בחירה של רבני ערים ציונים מבני עדות המזרח

ב"ה נבחרו רבנים ראויים שמצדיקים את ההשקעה הרבה. ואולם, כבר כעת כדאי להדגיש שהדרך בה תשוב הרבנות לתפקידה אינה בהשארת המצב הקיים שמעלה עובש מידי יום. יש לאמץ את המודל הקהילתי-דמוקרטי. מודל שמבטל את בחירת הרבנים הראשיים ומאפשר לשכונות לבחור בעצמן את רבניהן בצורה דמוקרטית, מתוך התחשבות באופי ובייחודיות של כל קהילה בפני עצמה

מצער לראות כיצד שוב הופכת הרבנות הראשית בידי העסקנות החרדית לקרדום לחפור בו לצרכים פוליטיים ואישיים, ללא כל קשר לכבוד התורה ולקידוש שם שמים

אם הרב שלמה עמאר החרדי נתמך על ידי הציונות הדתית והרב שמואל אליהו הסרוג נתמך על ידי ההנהגה הליטאית מי באמת מייצג אותנו?

מיהו יהודי, זו שאלה כלל ישראלית, ואפילו כלל דורותית, עליה מופקדת הרבנות הכלל ישראלית. לעת כזאת נקרא הבית-היהודי לעשות תשובה גדולה ולמסור את הנפש על המדינה היהודית

מהמחנה של היורדים לברלין יצאו אלו המצדדים בכך ששמיעת ווגנר בבמות ארצנו הינה לגיטימית לגמרי ומאידך כל תליית דגל על האוטו מזכיר להם מצעדים של התנועה הנאצית

חג סוכות הוא חיבור הקדושה של עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים אל חיי המעשה, ולכן השיא של חודש תשרי אינו יום הכיפורים, אלא דווקא חג הסוכות. ולכן רק בו נאמר "ושמחת בחגך"

הכל נמצא בתוך כל עם ישראל, וכולם נצרכים. מה שהאתרוג מעולה יותר משאר המינים כיון שיש לו טעם וריח, זה לא מועיל, אינך יכול לקיים את המצווה עם ארבעה אתרוגים, אלא דווקא עם כל ד' המינים

יו"ר מועצת יש"ע לשעבר חושף כי דווקא חברת ארלדן בבעלות מנכ"ל 'שלום עכשיו' לשעבר היא שבנתה בגילה ובגבעה הצרפתית, מה שרשף מכנה "חבלה בשלום, מעשה אנטי-פטריוטי, מעשה נבלה"

אחת העבודות המרכזיות של יום הכיפורים בבית המקדש הייתה בשני השעירים. רק הגורל יקבע את איזה שעיר ישחטו בית המקדש ואת איזה ישלחו למוות בדחיפה מצוק. איך ייתכן מכל הימים בשנה דווקא ביום הכיפורים אנו עושים מעשה שכזה שהוא על גבול העבודה הזרה?

יום הכיפורים הוא יום מיוחד, שבו המוני בית ישראל מחפשים את קרבת האלוקים. לא רק הדתיים. מצטרפים אליהם יהודים רבים שבמשך שאר ימות השנה, לא מקפידים על שמירת תורה ומצוות. הן גם הם חשים כי יום הכיפורים זה משהו אחר. יום שמקבלים בו את כולם. גם את הרחוקים ביותר. מה מיוחד ביום הזה. איך יש בכוחו למשוך את ישראל אל אביהם שבשמיים?

הרב ישראל רוזן מעיד: ג' דברים למדתי מהתקשורת הדגיטאלית; האייפון, האינטרנט והמחשב: עין רואה, אוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים

היום יום הכיפורים, בפתיחת הספרים, ביום שאתה קוצב שנות חיים לכל חי, האם לא כדאי ליישם את מצוות "שילוח האמהות" של עמך ישראל, לפני הפגיעה באפרוחים? אנה אלי, קצוב שנות חיים לכל יהודי, אבל יש לקיים את עקרונות מצוות שלוח הציפור, שלח תשלח את האם ואת האב, ורק אחר כך, קח את הגוזלים אליך!

אנחנו זקוקים לרב כמו הרב אמסלם שיוכל להוות גשר ודמות מאחדת בין הציבורים השונים בעיר, שדלתו תהיה פתוחה לכל דכפין ושיהיה שקוע לא רק בתלמודו אלא גם בעזרה וסיוע לציבור בכל דרך שתתאפשר לו

על רקע הדיון הציבורי סביב פסיקות ההלכה בנשא 'תכנון המשפחה' מספרת ד"ר חנה קטן על הניסיון שלה עם נשים שרוצות לדחות את ההיריון, לעומת אלה שמשתוקקות לעוד

הכותרות זעקו: "קיפוח מזרחי בחסות משרד החינוך". אז למה אני, כאב לבת שלומדת בספר, ממש לא חשתי בקיפוח כזה בספר? הרב אמנון בזק מגיב על סערת הדרת המזרחיים

אין כאן מקום להתנצלות או ניסיון לניחום המקופחים; יש כאן הזדמנות לחשבון נפש. משרד החינוך, המחנכים, הרבנים ואנשי הקהילות ישאלו את עצמם מה יש לרבני וחכמי ספרד לומר? מה אמרו רבני בבל, מרוקו, תוניס, תורכיה, ארם צובא ועוד? האם ניתן לאמץ את עצותיהם או לקבל את נקודת מבטם?

שלושת הרגלים הם כנגד אירועים לאומיים של עם ישראל, כמו יציאת מצרים, מעמד הר סיני וענני הכבוד. ביום הכיפורים עומד כל אחד ואחד מישראל עם עצמו, מתענה בחמשת העינויים, ומבקש על עצמו בתשובה ווידוי. מה עושים בראש השנה?

אין מצב שאתם לא מכירים את ההרגשה הזו. שנה חדשה בפתח והלב מלא בציפייה. חלומות, תקוות והחלטות חיוביות חגות בראש במחול אופטימי. תפילה קסומה מתנגנת באוויר "שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה היום". אלא שאז הוא מתפרץ פתאום ומקלקל את השמחה. אותו קול קר וציני שטוען בעקשנות: "נו באמת, די עם השטויות. הרי זה לא ראש-השנה הראשון שלך וכל פעם מחדש אתה תקוע באותם חלומות. הרי אנחנו יודעים בדיוק מה יקרה. הזמן יעבור ובראש-השנה הבא שוב תמצא את עצמך באותה נקודה כשבעצם כלום לא השתנה…". ופתאום ההתלהבות נעלמת ותחושה של כבדות מעיקה הולכת ומשתלטת עליך.