הנני העני ממעש, נרעש ונפחד מפחד יושב תהילות ישראל, באתי להתחנן לפניך, על אבות ואמהות, של בני ציון היקרים המסולאים בפז, אשר לא שלחוני.

אלי אלי, אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא, צוית בתורת משה, על מצוות שילוח הקן, (דברים כ"ב) "לא תקח אם על בנים", כל כך חמלת על הציפור, שלא תראה חס וחלילה את אפרוחיה נלכדים לעיניה, והורית לעם ישראל: קודם "שלח תשלח את האם" ורק אחר כך, "את הבנים תקח לך". כל כך חשובה בעיניך מצווה זו, של חמלה ורחמים כלפי הציפור, שהיא אחת היחידות בתורה, שהובטח בגינה, שכר של אריכות ימים, למי שמקיים אותה. הפסוק פותח ב"ציפור ואפרוחים" אבל לא מסתיים ב"אפרוחים ובגוזלים" אלא מסתיים ב"אם על בנים" דהיינו עוסק בבני אדם ולא בבעלי כנף.

אלי אלי, צור ישראל וגואלו, יש מדרש שאומר שמצוות התורה מחייבות גם את בורא העולם ויוצרו. האם אותה חמלה שאתה דורש מעם ישראל כלפי הציפור, אינה מחייבת גם אותך, בגזרות שלך, כלפי אמהות עמך ישראל?

היום יום הכיפורים, בפתיחת הספרים, ביום שאתה קוצב שנות חיים לכל חי, האם לא כדאי ליישם את מצוות "שילוח האמהות" של עמך ישראל, לפני הפגיעה באפרוחים? אנה אלי, קצוב שנות חיים לכל יהודי, אבל יש לקיים את עקרונות מצוות שלוח הציפור, שלח תשלח את האם ואת האב, ורק אחר כך, קח את הגוזלים אליך!

אל חנון ורחום אלוקי ישראל, קצוב שנות חיים לכל יהודי לפי הראוי לו, אבל שמור על ה"סדר הטבעי", שבראת בעולמך, יקברו הבנים את הוריהם, ואל תתן לאבות ואמהות של עמך ישראל, לקבור את גוזליהם, כולם צאן קדושים, האם זאת בקשה כל כך מוגזמת??

יהי רצון מלפניך אלוקי ישראל, שישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, "קדיש יתום" אך ורק מפני יתומים, ולא ישמעו בארצנו זעקות הקדיש, מפיהם של אבות שכולים.

הענישנו ביתמות, הענישנו באלמנות, רק לא בשכול. ואתה הרי נשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה: "והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים".

תהא השעה הזאת, שעת רחמים ועת רצון מלפניך.

ואתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה, כי בא מועד.

 ==

תפילה, בנוסח זה, אני נושא זה יותר מ- 30 שנה, בערב יום הכיפורים לפני "כל נדרי", ועד כה, לא נתקבלה התפילה לפני כסא הכבוד. אולי, אם יצטרפו אלי בתחנונים, זכים וטהורים ממני, ואולי מוכשרים ממני ינסחו אותה, אולי תתקבל התחינה לפני שוכן מרומים, ואולי יחוס עם עני ואביון, אולי ירחם?