בקצה הדרומי של המדינה, מאחורי מלונות הענק של אילת, מסתתר מתחם קרוואנים ארעי בשם "מפרץ השמש" – עיר מקלט לאלו המבקשים מרחק מעברם. כשברקע מרחפת סכנת פינוי המקום, מתמודדים שלושה מדיירי המפרץ עם הוויית הבדידות המלווה את חייהם.

שלושה סיפורים, בדידות אחת

אליעזר, בן 53, דייר ותיק במתחם, עבר לאילת לפני מספר שנים בניסיון לחדש קשר עם אביו. אמיר, בן 45, הלום קרב, דייר חדש המנסה לשקם את עצמו ולהקים לו בית ב"מפרץ השמש". והשלישית היא טובה, בת 72, עולה ותיקה מאנגליה המנסה לארגן את חייה הרחק ממשפחתה ומילדיה.

אל מול הבדידות והתלישות בחייהם, ואל מול הקשרים האנושיים שהותירו מאחור, מנסים השלושה למצוא בית ויציבות בתוך הלבד.

מתוך הסרט מפרץ השמש (באדיבות כאן 11)

מאחורי הקלעים – דברי הבמאי

עידו וייסמן, הבמאי, מספר על הרעיון מאחורי הסרט:

"במהלך שנת 2020, בעקבות מגפת הקורונה והסגרים החברתיים שנלוו אליה, חוויתי תקופה של בדידות בחיי. מתוך רצון לשבור את הבידוד האישי, החלטתי לצאת למסע עצמאי בדרומה של ישראל, בחיפוש אחר נושאים דוקומנטריים מעניינים מחוץ למרחב המצומצם שלי".

"לאחר מספר ימים של שוטטות עצמאית בין באר שבע לאילת, הגעתי במקרה לאזור נסתר וקסום בקצה המדינה. אתר קרוואנים מאולתר, מוזנח ומלא קסם, תחום בגבול הירדני מצד אחד ומתחבא בצל מלונות הענק של אילת מהצד השני. בחצר האחורית של החצר האחורית".

"התחלתי לגשש וליצור קשר ראשוני עם חלק מדיירי הקרוואנים והבנתי שהחצר האחורית הזו היא לא עוד רצועת חוף באילת, אלא מעין 'עיר מקלט' מאולתרת, שמשכה אליה במשך השנים עשרות אנשים שביקשו הפוגה מחייהם".

"חלקם נפלטו ממסגרות חברתיות ומשפחתיות, חלקם נפגעי טראומה וחלקם בחרו באופן מודע לחיות בגפם. כל אחד שונה משכנו ובכל זאת כולם מתמודדים עם מאבק דומה – הניסיון לחיות לצד ובתוך הבדידות".

"בדידות שמצד אחד קוראת להם לנוח מהמאבק והנורמות החברתיות שליוו את חייהם ומצד שני מעמתת אותם עם הכרח בסיסי בחברים, משפחה ואישור חברתי".

לאחר תהליך היכרות עדין וממושך עם רבים מדיירי המקום, החליט עידו להתמקד בשלושה גיבורים שנגעו לליבו במיוחד.

"מאז ההיכרות הראשונית שלי עם גיבורי הסרט, ליוותה אותי בקביעות משאלת לב פרטית, שבמרוצת השנים אהיה עד לשינוי בחייהם וביכולת שלהם לייצר חיבורים אנושיים וחברתיים מחודשים".

מה היה בסוף? צפו בסרט הדוקומנטרי היפה הזה – 70 דקות במפרץ השמש.