דעות

עוד שבוע של שחרור חטופים, ועוד מופע רהבה ארסי של חמאס. ארגון הטרור הזדוני לא מוותר, ובונה עם תמונות החטופים את דרכו חזרה אל כס השלטון ברצועה, ואולי אפילו באיו"ש

מה מניע את קברניטי המדינה, והאם יש להם בחירה חופשית? מהו קו החשיבה האמוני שצריך להנחות אותנו לאור זאת, ומה החלק של כל אחד ואחת מאיתנו במלחמה ובתוצאותיה?

במלאת שש שנים לפטירתו של הרב אלישע וישליצקי זצ"ל: סיפור המנהיגות השקטה שחיברה בין עולמות, הצמיחה קהילות ושינתה את פניה של העיר שדרות בימי המשבר הקשים ביותר

עשרות משאיות סיוע נכנסות מידי יום לעזה, עליהן יש כמויות עצומות של אוכל, דלק ועוד. המשאיות נחטפות מיד על ידי חמאס וכך הוא עלול להחזיק עוד חודשי מלחמה רבים

המלחמה הזו לא הייתה לשווא גם אם היא לא הסתיימה בניצחון. היא הסבה נזק גדול מאד לאויבנו ויחד עם זאת היא לימדה אותנו אילו כוחות אדירים יש בנו

אם זה הדבר היחיד שנותר מהפוליטיקה שמתיימרת לייצר את המוסר היהודי ואת המגזר שטובי בניו נלחמים וגם, לצערנו הרב, נותנים את חייהם במלחמה הזו, מדובר בסמטה ללא מוצא שחייבת לפנות דרך לייצוג פוליטי אחראי ורציני בהרבה

הכישלון הצורב של העסקה הקשה חתום גם על חברי עוצמה יהודית והציונות הדתית, התפטרות מהממשלה או התנגדות לעסקה לא תחפה על זה. נציגי הימין יצטרכו לתת הסברים לא רק על השבוע האחרון אלא על מעל לשנה של מדיניות כושלת ורופסת

מכובדי השר איתמר בן גביר, למרות העסקה הנוראית, למרות האסון שהיא תביא עלינו כעם וכאומה, עדיין לא הגיע העת לפרוש מהממשלה

משה מלמד אותנו כיצד להתבונן במציאות בעיניים אמוניות: גם מי שנראה כאויב, או מי שגורם לנו לרע זמני, עשוי להיות כלי ביד ההשגחה האלוקית, שמכוונת אותנו אל המטרה העליונה

איך אנו כרבנים וראשי ישיבות הסדר, שתלמידיהם ואף רבניהן לחמו כל כך קשה, וראו את חבריהם נופלים זה אחרי זה מתוך האוויליות של ראשי המטכ"ל, נוכל עוד להמשיך לשאת באחריות שליחות תלמידינו וחברי קהילתנו כשרואים לאיזה תוצאות הרסניות מובילים אותנו ראשי המדינה?

הרב פרופ' ג'פרי וולף במחשבות על ההתעוררות הרוחנית שסוחפת את הציבור הרחב בישראל ותוהה האם היא אכן תוצאה ישירה של המלחמה?

כשהנשיא ביידן אומר שמטרת ההסכם היא סיום המלחמה, הוא אומר את האמת. רק לנו מנסים לשווק מציאות מהונדסת. כמו שהסכם אוסלו לא היה הסכם שלום אלא הסכם דמים, כמו שהגירוש מעזה לא היה "התנתקות", כך ההסכם כעת איננו עסקת חטופים, אלא הסכם כניעה לחמאס

תסכול! זעם! בושה! השפלה! איך קורה ששוב אנחנו נופלים בפח הזה, נכנעים לארגון טרור וחותמים על עסקה עם השטן? הרב יוני לביא משיב

זה כבר לא רלוונטי אם העסקה טובה או רעה או בינונית, שוב העבירו אותה מתחת לאפנו בזמן שכל העולם יודע יותר מהאזרח הישראלי, את זה חייב לעצור

למרבה הצער והכאב, עשרות מאחינו חטופים בידי ארגוני טרור רצחניים כבר למעלה משנה. ובבואנו לעסוק בשאלת שחרורם מבחינה הלכתית, אנו עומדים לפני מבוכה הלכתית קשה שלא הייתה כמותה בכל הדורות

נתניהו הבטיח לפני 11 חודשים כי "אנחנו במרחק נגיעה מניצחון" וחודשיים לאחר מכן דיבר על "כפסע מהניצחון". אולי כדאי לתרגם את המשפט הזה לערבית. אחרי ההסכם – חמאס הוא המנצח

להחליט האם כדאי ללכת לעסקה או לא, זה להתעסק בדיני נפשות. ואני לרוב טוענת כי את ההחלטה הקשה הזו יש להשאיר למקבלי ההחלטות. יחד עם זאת, אם מדובר בעסקה הכוללת 98 חטופים – יש ללכת עליה

אם בשבוע הבא, כשטראמפ יישב בבית הלבן, תנאי הפתיחה של ישראל יהיו טובים יותר, למה להישבר עכשיו ולקבל הסכם חלקי, כשעוד טיפה המתנה תיתן לנו הסכם משופר – יותר חטופים בפחות תמורה?!

ערוץ 14 מזכיר לנו שהסיפור האמיתי הוא לא ימין מול שמאל, אפילו לא ביבי או לפיד, אלא יהדות מול ישראליות. ככל שהמרחב הציבורי במדינת ישראל יהיה יהודי יותר, כך הזהות היהודית של האדם הפרטי תתחזק יותר

הפרישה של עידן רול מיש עתיד מצטרפת לעריקה של גדעון סער לממשלה ולהתפטרות של יואב גלנט. במקום להגדיל את האופוזיציה, היא מתפוררת ללפיד בין הידיים