בפרק 41 של סינמה שו״ת, פודקאסט הקולנוע של אתר סרוגים, מארח אבי לודמיר את הבמאי והתסריטאי אדם סנדרסון לשיחה על קולנוע, על אינטואיציה ועל המעברים החדים בין קומדיה פרועה לדרמות שקטות ואינטימיות.
סינמה שו״ת פרק 41: אדם סנדרסון מ'זוהי סדום' ל'נוטוק'
להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים - לחצו כאן
מהילדות בירושלים לארץ נהדרת
סנדרסון מספר שהחיבור הראשון שלו לקולנוע התחיל בילדות בירושלים, כשצפה שוב ושוב בשודדי התיבה האבודה של סטיבן ספילברג. מהרגע הזה, לדבריו, נוצרה אצלו תחושת משיכה כמעט פיזית לעולם הסרטים. הוא התחיל לצלם סרטים עם חברים בגינה ובגגות הבניינים, ובהמשך עבד בעריכה, בצילום וביצירת פרומואים וכתבות עוד לפני הצבא.
למרות שמעולם לא למד קולנוע באופן מסודר, סנדרסון מצא את דרכו לתעשייה דרך עבודה מעשית. הוא ערך חתונות ופרומואים, עבד בערוץ ביפ ובקשת, וביים מערכונים עבור ארץ נהדרת. משם נוצר גם החיבור עם מולי שגב שהוביל אותו לביים את זוהי סדום, סרט הקולנוע הראשון שלו באורך מלא.
ההצעה לביים קומדיה תנ"כית עם כל קאסט ארץ נהדרת הגיעה דווקא בזמן שבו עבד במקביל על תסריט אישי ושקט לחלוטין, לוויה בצהריים. סנדרסון מתאר את ההתלבטות הגדולה בין שני העולמות, אך בסופו של דבר הרגיש שהוא יכול לנוע בין קומדיה לבין קולנוע אישי בלי לבחור צד אחד בלבד.
הרגע שבו הסצנה מפסיקה והופכת לחוויה קולנועית
העבודה על זוהי סדום הייתה עבורו שיעור בקנה מידה גדול. הסרט צולם בבולגריה על סטים עצומים של רומא העתיקה, עם הפקה רחבת היקף ושחקנים קומיים מהבולטים בארץ. אך מבחינתו, האתגר המרכזי היה דווקא למצוא בתוך כל זה קולנוע, לא רק בדיחות. לדבריו, בכל פרויקט הוא מחפש את הרגע שבו הסצנה מפסיקה להיות רק טקסט והופכת לחוויה קולנועית אמיתית.
מנגד, לוויה בצהריים היה תהליך ארוך ואינטימי בהרבה. הסרט מבוסס על ספרו של ישעיהו קורן, וסנדרסון מספר כיצד נשבה באווירה המיוחדת של הספר ובשפה החסכונית שלו. במשך שנים עבד על התסריט, ניסה גרסאות שונות ורק בסופו של דבר חזר אל התחושה הראשונית שהייתה לו כשקרא את הספר בפעם הראשונה.
הסרט זכה בפרסים בפסטיבלים בארץ ובעולם, אך סנדרסון מתאר אותו כסרט מפצל, כזה שלא פונה לכולם. לדבריו, רק שנים אחרי שיצא הצליח לחזור אליו ולצפות בו מחדש בתחושת שלמות מסוימת.
לביים סרט בשפה שאתה לא דובר
בהמשך השיחה הוא מדבר גם על בתולות, הסדרה שיצר יחד עם שחר מגן, ועל הדרך שבה נבנה העולם המסתורי והמחוספס של הסדרה. הוא מספר על החיבור המיידי לטקסט של מגן, על ההחלטה לשלב בין ריאליזם לפנטזיה, ועל העבודה הארוכה לאורך שלוש עונות שבה הדמויות המשיכו להתפתח ולהעמיק.
סנדרסון מתייחס גם לעבודה על הסדרה נוטוק, שעלילתה מתרחשת בתוך החברה הדרוזית ודוברת ערבית. לדבריו, אחת החוויות המעניינות ביותר בתהליך הייתה לביים בשפה שאינו דובר, ולהתבסס בעיקר על מוזיקה, קצב ותחושה כדי להבין אם הסצנה עובדת.
לקראת סוף השיחה הוא מספר על תסריט חדש שכתב יחד עם יהלי סובול, שמבוסס על רעיון שהוא נושא איתו כבר שנים, ועל הרצון להמשיך לנוע בין ז׳אנרים, שפות ועולמות שונים בלי להינעל על צורה אחת של יצירה.
כך מצטייר יוצר שמסרב לבחור בין קולנוע אישי לקומדיה, בין טלוויזיה לקולנוע, ובין ריאליזם לפנטזיה, וממשיך לחפש בכל פרויקט את הרגע שבו משהו באמת הופך לקולנוע.
תגובות