בצל הדיווחים המדאיגים על כוונות איראן לפגוע בתשתיות אנרגיה ותחנות כוח בישראל, הסופרת הדסה בן ארי משתפת בתחושות הקשות שליוו אותה בימים האחרונים – ועל הבחירה להמשיך לחיות למרות הפחד המשתק.
"קראתי שאיראן מתכננים לתקוף תחנות כוח שלנו וחשבתי 'שיט'", כתבה בן ארי, "אבל אני חייבת ללכת לים. חייבת". היא תיארה את המראות בחוף הזהב למרגלות תחנת הכוח בחדרה, שם פגשה פסיפס ישראלי של גולשים, מקועקעים ובעלי פאות, שמנסים לתפוס רגע של שפיות.
"אם אשאר בבית - אצטרך ניתוח לב פתוח"
בן ארי שיתפה בביקור שלה בנחלאות בזמן הכוננות הגבוהה: "זה מה שחשבתי גם אתמול בלילה כשנסעתי לשיעור תורה בנחלאות. יאבאלה כמה פחד היה לי בלב. אבל ידעתי שאם אשאר בבית אני אצטרך ניתוח לב פתוח. אי אפשר ככה. אם למות אז כששרים ורוקדים ולומדים שיש חיים ששווה לחיות אותם".
לדבריה, העייפות מהמצב נותנת את אותותיה: "אני על אדי דלק. אנחנו בוגרי הקורונה, בוגרי השבעה באוקטובר ומלחמות הארי. מה יש, בסך הכל עוד קצת מקלטים. אבל מרגיש לי שזה כבר יותר מדי. שבענו מלחמות".
"כאילו שיש לנו ברירה"
בפוסט התייחסה בן ארי גם לקולות הקוראים להפסקת הלחימה לאלתר בעקבות מחיר הדמים הכבד. "ראיתי שחבר כתב בפייסבוק: 'ילד בן 12 נפצע קשה! תפסיקו כבר את המלחמה הארורה הזאת!' ורציתי לענות לו: על מה אתה מדבר? כאילו שיש לנו ברירה".
היא הוסיפה וכתבה על המחיר שמשלמים תושבי הצפון ונשות המילואימניקים: "מגיע להם שקט ומגיע להם שהארץ תשקוט לפחות ארבעים שנה. ומגיע לחברות שלי טרוטות העיניים שכשהאנשים שלהן יחזרו, הן לפחות ידעו שהיה שווה להיות מגויסות איתם. היה שווה – למען המדינה הזאת".
בן ארי סיכמה בנימה של תקווה זהירה: "אני לא יודעת כמה זמן עוד נמשיך ככה, אבל אני בטוחה במה שיש לנו להעניק אחד לשני. ואני נשענת על הרוח והמים והגלים. הם עתיקים יותר ממלחמות".
תגובות