יש רגעים שבהם הפוליטיקה חייבת להיעצר, ולו לרגע אחד, מול פני הטרגדיה. פטירתה של שושנה סטרוק ז"ל הייתה אמורה להיות רגע כזה. אך במקום חמלה, היינו עדים בימים האחרונים ללינץ' תקשורתי וציבורי מתועב שנפתח נגד השרה אורית סטרוק, דווקא בשעה הקשה ביותר בחייה.
מה שצורם לא פחות מהמתקפות עצמן, היא השתיקה של אלו שהיו פעם קרובים אליה ביותר. נפתלי בנט מכיר את אורית סטרוק שנים רבות. הם רצו יחד באותה מפלגה, נאבקו כתף אל כתף על ערכי הציונות הדתית, והוא יודע היטב מי האישה ומה היא עברה. בנט רואה את הלינץ' האכזרי שיוצא מתוך הגוש הפוליטי שמזוהה איתו כיום – והוא בוחר לשתוק.
לא מילת ניחום פומבית, לא גינוי למחול השדים סביב השבעה, ולא קריאה לעצור את הביזיון. נראה שבנט, שכל כך אוהב לדבר על אחדות ועל ריפוי הקרעים, חושש להרגיז את הבייס החדש שלו. השתיקה הזו היא לא ממלכתיות; היא מראה על אובדן דרך מוסרי.
כשחברה לשעבר לדרך עוברת מסע צלב אישי בגלל טרגדיה משפחתית, והחבר לסיעה לשעבר לא מוצא לנכון להשמיע קול – זה אומר עליו יותר מכל נאום פוליטי.
תגובות