מה קורה כשעולם ההייטק פוגש אומנות? התערוכה המסקרנת של ורה קוניס

תערוכת היחיד "אלגוריתם של דמיון" של האמנית ורה קוניס מציגה את המתח היצירתי בין שני עולמות שונים: עולם ההייטק והנתונים מצד אחד, והחופש הבלתי אמצעי של האמנות מצד אחר.

ביצירתה נעה קוניס בטבעיות בין מערכות נתונים מובנות לבין ביטוי רגשי מופשט, כשהיא מגשרת על הפער שבין ההיגיון הליניארי לבין התשוקה הגולמית.

בין נתונים לציור

"מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לצייר ואהבתי לסדר נתונים בטבלאות. מהשני עשיתי קריירה בהייטק ואילו הראשון נשאר בגדר תשוקה לא ממומשת", היא מספרת.

בעשור האחרון, מתוך חיפוש אחר שקט פנימי, פרצה האמנית שבה אל האור. המסע האישי שלה החל בייצוג ה"יפה" והמדויק, אך התפתח במהירות לעבר שפה חזותית מופשטת ומשוחררת, כזו המבקשת לנכס מחדש את המבט הילדי.

"התחברתי לילדה שבי ושאבתי השראה ממקורות שונים בהם אפילו ציוריהם של ילדיי. המחמאה הגדולה ביותר שיכולים לתת לי היא האמירה - 'זה ציור ממש ילדי'".

הבחירה של קוניס ב"ילדי" אינה פשטנית; מדובר בבחירה מודעת של צמצום וחקירת המורכבות שבפשטות. עבודותיה נעות בתווך שבין הגאומטריה המהודקת לבין המופשט הלירי, ומציעות לצופה משב רוח רענן של התלהבות אותנטית וחיפוש כן אחר ההבעה המדויקת.

מחשבות.צילום: יצירתה של ורה קורניס

דיאלוג עם עולם האמנות

לקוניס מקורות השראה רבים הנובעים מהיכרות עמוקה עם עולם אמנותי רחב, אותו ינקה מילדות - החל ממוזיקה קלאסית ועד לביקורים במוזיאונים מגיל צעיר.

ביצירותיה ניכר דיאלוג עם תולדות האמנות, כשהיא משלבת השפעות של אמנים גדולים בתוך פרשנות אישית וייחודית. הצופה בעבודות מודע לחיפוש היצירתי ולמקורות ההשראה, אך גם נהנה מהתוצאה הייחודית הנשקפת מהקנבס.

הרצון להתחבר לעומקים הרגשיים שבתוכה יוצר את האסתטיקה, את הייחודיות ואת טביעת האצבע המקורית שלה - שמייצרות חיבור מיידי עם הצופה.

צבע, חומר וקומפוזיציה

המנעד הרגשי בעבודותיה מקבל ביטוי דרך שימוש במגוון מדיומים. בצבעי מים היא חוקרת את הכתמיות האוורירית והשקיפות המאפשרת לאור "לנשום" מבעד לשכבות. האקריליק מעניק לה יכולת ליצור משטחים אטומים ונוכחים אך עדיין חיוניים, ואילו בצבעי שמן היא יוצרת מרקמים עשירים ומורכבים.

לדבריה, תהליך היצירה יכול להתחיל מצבע או מצורה: "תהליך היצירה שלי מתחיל בדרך כלל מאיזה רצון גדול להשתמש בצבע - לעיתים לרקע ולעיתים לדימוי. הדימוי יכול להגיע מכל דבר, וכחלק מהתהליך הוא לרוב מתחבר אסוציאטיבית לצבע."

היא מוסיפה כי לעיתים נקודת המוצא היא דווקא צורה גאומטרית. "דוגמה טובה היא המשולש. משולשים ממש מרגיעים אותי... הם מאוד יציבים. הם יכולים לעמוד לבד ובמקביל להתחבר אחד לשני בצורה מדהימה."

לדבריה, הציור המופשט דורש רמת שחרור גבוהה: "בשביל לצייר מופשט צריך להגיע לרמה גבוהה של שחרור כדי ליצור משהו לירי שעובד."

אמנות כמקום של שחרור

בדומה לצלילים ביצירה מוזיקלית, קוניס מבקשת ליצור איזון ומקצב בתוך הקומפוזיציה שעל הקנבס.

"בתהליך היצירה אני לוקחת את הילדי הלא מושלם, הגולמי, ומחפשת את החיבור לעצמי ופחות למציאותי. האמנות בשבילי היא מקום של שחרור, מקום תרפויטי עם המון כוח."

כנציגה של הציור הפוסט־מודרני, קוניס יוצרת בתוך אקלים תרבותי המאפשר גישה בלתי מוגבלת למקורות ידע וסגנונות עבר, ומהדהדת אותם אל ההווה תוך הטבעת חותמה האישי.

התערוכה "אלגוריתם של דמיון" מוצגת במרכז בעלי מלאכה 13 בתל אביב.