איפה טעינו שבנותינו בוחרות להתגייס לצבא?

בשבוע שעבר הכריע בג"ץ כי נשים תוכלנה להיבחן ברבנות הראשית לישראל במתכונת מבחני סמיכה לרבנות, כפי שנבחנים הגברים. הדיון בסוגיה זו מחייב אותנו להבין את ההשלכות והמניעים העומדים מאחורי המוטיבציה המסיבית של אותם ארגונים וגופים שהכריעו את דעתה של הרבנות הראשית ויצרו תקדים היסטורי, לצערנו. זאת בהיות וסמיכה לרבנות, לכאורה, מהווה מעין כרטיס כניסה רשמי לתפקידי הנהגה רבנית ציבורית שאינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה והמסורת המקובלת מדורי דורות ביחס לגדרי שררה לנשים. בפרט בתפקידים רבניים, כפי ההלכה הפסוקה ברמב"ם המבוססת על דברי הספרי, שלא מצאנו בראשונים מי שחלוק עליה.

חזון הרב קוק מול כרסום סמכות הרבנות

מרמיסה זאת בסמכותה וכבודה של הרבנות הראשית חשש מייסדה, מרן הראי"ה קוק זצ"ל, שראה בכינונה את הכוח המאחד של כל פלגי האומה סביב התורה והיהדות כחלק מהבניין הלאומי בארץ ישראל וכנדבך ראשוני לקראת הקמת הסנהדרין. הרב ראה בהשפעתה את הלוז המרכזי בתקומת האומה, כפי שכתב במאמרו המפורסם 'כבוד הרבנות': "בזמננו זה ובתקופה זו שאנו חיים בה, ימי התסיסה של התחייה הלאומית, הרי שאלת הרבנות היא ממש שאלת החיים לאומתנו... ותחיית הרבנות, זאת אומרת: החזרת כבוד הרבנות".

למגינת לבנו, רבים מהמסתמכים על דבריו של הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל שהתיר תפקידי שררה לנשים, ספק אם עיינו בדבריו כדבעי. בתשובתו מנסה הרב עוזיאל למצוא פשרה בין ההלכה הפסוקה האוסרת שררה לנשים לבין המציאות בתקופתו, ומצביע על קושי בגישה שהוא מנסה להציע שמכשירה נשים לתפקידים ציבוריים ביחס למקורות חז"ל. מה עוד שאינו נוגע כלל בתפקידים רבניים בהם יש מסורת ברורה, כי אם בנבחרות לתפקידים פוליטיים, כפי שכתב בסיכום דבריו: "כי תשובה זאת כתבתיה לשם בירור הלכה בלבד... אבל לא לקבוע הלכה בדבר זה שהיא שאלה כללית ויסודית בתורת ישראל שבה תלויה גם גאולת ישראל..." (שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד - חושן משפט סימן ו).

האזהרה של הרב ישראלי והמדרון החלקלק

ואף ביחס לשיטתו של הרב שאול ישראלי זצ"ל בספרו 'עמוד הימיני', הרואה בתפקידים ציבוריים על ידי נשים 'כשליחות ציבורית' ולא שררה ומתיר אותם – מאידך, במענה לרב פרופ' א. פרימר, הסתייג הרב ישראלי משותפות של אישה כחברה במועצה דתית, חשש מההשלכות העתידיות שבכך וגילה את דעתו בסוגיה דנן. וכך כתב במכתבו: "ואכן אין דעתי נוחה מגילויי התלהבות שמגלות נשים מסוימות לקחת חבל בפעילות בשטח הדת, שלא היו מקובלות עד עתה, חוץ מאשר בחוגים רפורמיים. דומני שהתלהבות זו מעוררת חשדות... שהרי גם לזה לא קשה למצוא סימוכין – דבורה הנביאה וחולדה הנביאה... ולמה לא, למה צריכות הישיבות להיות מוסדות דווקא לנערים ולבחורים, ואם נערה רוצה ללמוד תורה, למה נפריע בעדה...".

בנוסף, יש במהלך זה תקדים מסוכן היוצר מדרון חלקלק ומצמצם פערים עם הזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים, שמגמתם כידוע לסדוק את רצף המסורת היהודית ו'לאוורר אותה' לכדי דת חדשה. מאידך, יטענו המצדדים שבקרב הציבור בכלל והדתי בפרט קיים צורך אמיתי לדמויות נשיות בתפקידים רבניים ויש לתת את הדעת על המציאות המשתנה. להבנתי, המציאות שהגענו לפתחה לא נוצרה רק בשל לחץ של תנועות ליברליות דתיות שהכריעו את המערכת, ולא רק כחלק מהלכי רוח פוסט-מודרניים שמבקשים לפרק את המבנה המסורתי, אלא מעבר לכך.

בדק בית: האם איבדנו את דמות תלמיד החכם?

עלינו לעשות בדק בית בתוכנו פנימה ולבחון מה הם הסדקים שאפשרו את הטלטלה הזאת שהתרגשה עלינו. בשנים האחרונות לא אחת כתבתי כי בבתי המדרש, בעיקר של הציונות הדתית, פחות ופחות מכוונים את עתודת התלמידים הפוטנציאליים לגדול כתלמידי חכמים לכדי רוחב דעת ועמל תורה לאורכה ולרוחבה במשך שנים, כי אם בעיקר מוכווני מבחני רבנות ודיינות שהם הפסגה. בית המדרש שינה את טעמו מבית היוצר לנשמת האומה, המגדל מחנכים ותלמידי חכמים שיהוו מגדל אור רוחני ומוסרי לחברה, למקום המותאם להלכי נפשן וייעודן הנשי המדויק יותר בחברה.

לדאבון הלב, בתי מדרש רבים הפכו למעין מוסד פונקציונלי המכין את תלמידיו לקראת מבחנים מאוד מוגדרים, ומרחבי התורה והדעת, רוחה ונשמתה של תורה שמכוחה ניתן להשפיע ולהאיר אורחות חיים, נדחקים לקרן זווית. העמדנו רבנים ודיינים, אך הרבה פחות תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה המסוגלים לחולל מהפך רוחני ותרבותי בחברה הישראלית.

הסכנה שבחיקוי הזרמים הליברליים

להבנתי, אופי לימוד זה בבתי המדרש פתח את הפתח לקבוצות שוליים של נשים הישגיות תוך חיקוי באיחור של 40 שנה מה-JTS האמריקאי שנוסד בשנות ה-80 על ידי התנועה הקונסרבטיבית, ומקבילתו בירושלים מכון שכטר ועוד מוסדות. הם סללו את הדרך ללימוד אינפורמטיבי והבעת מסוגלות הזהה לאקדמיה, והיעד הבא ברור: הרס עולם הרבנות על ידי שילוב נשים ברבנות קהילה.

זאת שעתה הגדולה של הרבנות הראשית – האם תיישר קו עם הדורסנות הליברלית המגובה בפסיקת בג"ץ ומתן לגיטימציה רבנית שתיצור בכייה לדורות, או תעמוד איתנה גם במחיר הפסקת המבחנים כליל מעין 'שביתה איטלקית'. אם יפעלו בדרך זאת, הרי שהדורות הבאים ינצרו זאת כהצלת עולם הרבנות. ימים יגידו.

לימוד תורה מתוך טהרה מול האג'נדה

היושרה מחייבת לציין ואף להודות על כך, שבתוך כל המהומה סביב הסוגיה דנן, קיימות נשים רבות שבוחרות ללמוד תורה מתוך זוך נפשן ובצניעות נטולת אג'נדה של 'גם אני יכולה'. אין ספק שבשוך הסער העכור הזה, נשים יקרות אלו הן שיטביעו חותם של טוהר אמת ואמונה על בניין בית ישראל לדורות, ואת כל השאר תישא הרוח לפח האשפה של ההיסטוריה. זאת ועוד, ברור כי מקומן של הנשים לא נפקד ואין מגמה חלילה להדירן ממרחבי העשייה הקהילתית; הן חלק אינהרנטי מהעשייה והשליחות התורנית והחינוכית במישורים רבים ומשמעותיים, כפי שמתרחש בקהילות רבות שפועלן רב להן, אך ללא רעש וצלצולים מיותרים.

שאלת גיוס הבנות: מה החמצנו בחינוך?

בשולי הדברים אציין כי סוגיה זאת חוברת לסוגיית גיוס בנות לצה"ל שהולכת ומתרחבת בקרב רבות מבנות הציונות הדתית. חלף להשקיע אנרגיה מיותרת ולא אפקטיבית בניגוח המערכת הצבאית או גורמים ליברליים המעודדים גיוס בנות, מן הראוי בעיקר לגלות אחריות ולברר מדוע בנותינו בוחרות משנה לשנה יותר ויותר להתגייס לצה"ל. מה החמצנו בחינוכן?! מה כל כך קוסם בשירות צבאי על אף שהוא תובעני מאשר שירות לאומי?! מה חסר להן במחוזות הקודש בו גדלו?! אם נתמלא אחריות חינוכית להעמיד חלופות מלאות עוצמה וחיוניות שיאפשרו לבנות לבטא את רצונן וכוחות נפשן במלוא המרץ בעולמות של טוהר ואמת, הרי שהפיתוי לגיוס יתייתר מאליו.

נתפלל שכשם שבימים ההם בזמן הזה, נהפך לעמנו מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, כך נזכה אנו שמכל הסער הזה נזכה לראות ברוממות קרן התורה באומה.

=======

להארות ותגובות : ‫sbenshaya1@gmail.com