הכנס השנתי הבינלאומי DLD שנערך לאחרונה במינכן, גרמניה, ושהמשקיע הישראלי ד"ר יוסי ורדי הוא אחד ממייסדיו, ידוע מזה שנים כאחד המוקדים המרכזיים למפגש בין טכנולוגיה, יזמות וחזון לעתיד. במשך שלושה ימים, הפכה מינכן לכוורת רוחשת של מייסדי סטארטאפים, מדענים מהשורה הראשונה ואמנים, שמנסים יחד לפצח את הקוד של המחר. השנה, אחת הזוויות המרתקות ביותר בכנס הוקדשה לאחד הצרכים הבסיסיים ביותר של האנושות, זה שעובר כעת טלטלה חסרת תקדים: המזון שלנו.
אחד הדוברים המרכזיים בפאנל, שכותרתו הייתה Climate, Calories & Code: Hacking the Future of Food, היה גיל הורסקי, דמות מוכרת היטב בתעשיית הפודטק העולמית. הורסקי, מבכירי המשקיעים והמנהלים הישראלים בתחום, מחזיק ברזומה מרשים שכולל את הקמת קרן ההשקעות התאגידית של Mondelēz, ענקית החטיפים העולמית. כיום, כמשקיע הון סיכון מוביל, הוא מביא איתו נקודת מבט ייחודית המשלבת היכרות עמוקה עם תאגידי הענק יחד עם ליווי של סטארטאפים צעירים ומבטיחים. לצידו על הבמה ישבו מארי אמאן, מנהלת חדשנות והשקעות בתאגיד החקלאות והאנרגיה BayWa וכריסטיאן שפייר, יזם ומייסד של חברת Differential Bio בתחומי המזון והביו־אינפורמטיקה.
הדיון עסק בשאלה הקיומית: איך נאכיל עולם הולך ומתחמם, שבו כוח האדם הולך ומתמעט והטכנולוגיה הופכת להיות המרכיב החשוב ביותר בצלחת.
הורסקי: "תעשיית המזון בעלת פוטנציאל להשפיע על מניעת מחלות"
אחת הנקודות המרכזיות שעלו לדיון הייתה ההשפעה הדרמטית של תרופות ההרזיה החדשות, דוגמת אוזמפיק, על הרגלי הצריכה העולמיים. בעוד שרבים רואים בהן איום על תעשיית המזון המסורתית, הורסקי מזהה כאן דווקא הזדמנות לשינוי פרדיגמה.
צילום: המשתתפים בפאנל במינכן
"כולנו שמענו בשנים האחרונות על מהפכת ה-GLP-1 ותרופות להרזיה שמשתמשים בהן ברחבי העולם", פתח הורסקי את דבריו. "מה שמעניין בנושא ניהול המשקל, ואנשים לא מדברים על זה הרבה, הוא שמשקל הוא תוצר לוואי של תזונה ומזון. תעשיית התרופות באמת מוצאת פתרונות לאנשים לרדת במשקל, אבל ברגע שמפסיקים ליטול אותן, המשקל עולה בחזרה מהר מאוד, כמו אפקט בומרנג. זו הזדמנות גדולה עבור תעשיית המזון לטפל בבעיה. יש כמה חברות שמתחילות לעשות את זה. כמובן שהדרך הטובה ביותר לנהל משקל היא לאכול אוכל בריא, אבל כולנו בני אדם ודי מתקשים לעשות את זה".
לדברי הורסקי, הפוטנציאל הגדול ביותר טמון בחיבור בין המדע לתזונה היומיומית. "כיום יש הזדמנות לתעשיות המזון והפארמה לשלב כוחות בפיתוח מוצרים של 'מזון כתרופה'. זה תחום שאני מתעניין בו מאוד. כל מערכת הבריאות נבנתה על ריפוי של אנשים. אם אנחנו חולים, מערכת הבריאות מזהה מה הבעיה שלנו ומציעה פתרונות רפואיים שונים".
"במצב המצער כיום, לרוב הרופאים ברחבי העולם, יש רק קורס אחד במהלך כל לימודי הרפואה הארוכים שלהם בנושא מזון ותזונה. אבל האבסורד הוא שכאשר בוחנים את הגורם מספר אחת למוות למחלות, מבינים שמדובר בגורמים הקשורים למזון ולתזונה. יש פער גדול", מבהיר הורסקי. "תעשיית המזון והתזונה היא כנראה התעשייה שיכולה להיות לה ההשפעה הגדולה ביותר של מניעת מחלות. בשנים האחרונות אנשים מתחילים להבין זאת ורואים גם משקיעים שעוברים מתעשיית הבריאות והפארמה ומתמקדים בתחום מניעת המחלות, שנכנס בהדרגה לענף המזון".
משבר הידיים העובדות והמהפכה האוטונומית בשדה
הדיון עבר אל תחום החקלאות, השדות והמפעלים, שם המציאות נראית מדאיגה. מארי אמאן הציגה נתונים מטלטלים על דור העתיד של החקלאות: "החקלאות, תחום שנתון להמון השפעות חיצוניות, צריכה להשתנות. אם נביט על חקלאות באירופה, החקלאי הממוצע בן 57. רק 12% מהחקלאים הם בני 40 ומטה. אלו מספרים מדהימים כשאנחנו מדברים על השינוי הנדרש בחקלאות".
"ולא רק כוח האדם משתנה. גם האקלים משתנה. אלו שני אתגרים משמעותיים בתחום", המשיכה אמאן. "יש המון פיתוחים וחדשנות בעולם, אבל כשמדברים על יזמות וחדשנות בתחום המזון, ברור שצריך להקדיש הרבה יותר משאבים, אנרגיה והון בטכנולוגיה ובמוצרים חדשניים, עוד לפני שהם נכנסים לשוק. לכן, חשוב מאוד לתמוך עוד יותר ולהאיץ טכנולוגיות, מוצרים ושירותים חדשים לשוק. תעשיית המזון זקוקה לזה".
צילום: חקלאות. מחסור בידיים עובדות ועלייה בגיל החקלאים באירופה
הורסקי חיזק את דבריה והצביע על כך שהמחסור בכוח אדם הוא לא רק בעיה של חקלאים, אלא משבר עומק שחוצה את כל שרשרת האספקה. "אחת הבעיות שיש לנו כיום בעולם היא מחסור בכוח אדם ברוב התעשיות הקשורות למזון. יש פחות חקלאים, פחות מלצרים ופחות עובדים במפעלים. לא מכיוון שאין עבודה, אלא כי העובדים הפוטנציאליים לא רוצים לעבוד בתעשיות הללו".
"הפתרון לכך טמון בטכנולוגיה. אנחנו רואים חברות שונות שמציעות טרקטורים אוטונומיים למשל", סיפק הורסקי דוגמה. "רואים עכשיו הרבה מיזמים מעניינים של רובוטיקה ואוטומציה שמנסים לפתור את המחסור בכוח האדם, ואני חושב שנראה יותר יזמים והשקעות בתחומים האלו בשנים הקרובות".
כאן, חשף הורסקי את "הזווית הישראלית" של המהפכה הזו, והסביר איך טכנולוגיות שפותחו לצרכים ביטחוניים מוצאות את דרכן אל ענף המזון. "היזמים הכי מעניינים בתחום המזון ןהחקלאות, דווקא לא מגיעים מתעשיית המזון. הם מביאים לתעשייה פתרונות בביוטכנולוגיה, בינה מלאכותית ורובוטיקה. למשל, אנשים שהיו בצה"ל, שניהלו טנקים, מטוסים ורחפנים אוטונומיים לוקחים את הטכנולוגיות הללו לחקלאות ולייצור פתרונות טכנולוגיים שמייעלים את העבודה. אסור לשכוח שאנחנו מדברים על תעשיית המזון והחקלאות, שהיא התעשייה אולי הכי פחות דיגיטלית בהשוואה לתעשיות אחרות".
מגלובליזציה ללוקליזציה: האתגר הגיאופוליטי
מעבר לטכנולוגיה, הפאנל נגע באחד הנושאים הבוערים של השנים האחרונות: ביטחון תזונתי בעידן של חוסר יציבות עולמי. המלחמה באוקראינה, שהביאה לשיבושים קשים בייצוא חיטה וסחורות חקלאיות, לצד המתיחות הביטחונית בישראל ובמזרח התיכון, הוכיחו שמזון הוא כבר מזמן נשק אסטרטגי לכל דבר. "עם כל השינויים הגיאופוליטיים, אני חושב שאנחנו רואים יותר צורך ורצון להפוך את המגמה: במקום גלובליזציה - לוקליזציה של ענף המזון", אמר הורסקי.
הוא הוסיף כי ממשלות ברחבי העולם מתחילות להבין שהסתמכות על יבוא היא סיכון ברמה הלאומית: "הרבה מדינות מדברות על ביטחון תזונתי מנקודת מבט ביטחונית-צבאית. ישראל למשל היא כזו. הכוונה היא היכולת להיות כמה שפחות תלוי בגורמים חיצוניים ולהאכיל את העם שלך באופן עצמאי מקומי. ממשלות העולם מדברות על כך המון".
"סינגפור היא דוגמה מצוינת. היא הכינה תכנית לפני כעשור ומטרתה היא שבשנת 2030, כ-30% מהתוצרת שלהם תגודל באופן מקומי. הם בדרך לעמוד ביעד הזה", המשיך הורסקי. "אנחנו נראה עוד ועוד ממשלות שישאפו למודל הזה - חזרה לגידול מזון ולחקלאות מקומיים, גם במקומות שבהם זה יקר יותר. זה אתגר של הממשלות שצריכות למצוא דרכים לעשות זאת".
אמאן הסכימה עם הגישה הזו והוסיפה כי הפתרון חייב לכלול גם שינוי בתרבות הצריכה וגם גמישות תעשייתית. "חקלאות היא הבסיס להכול. יש בה אתגר אבל גם המון הזדמנויות ופוטנציאל. חשוב מאוד לחשוב גלובלי, אבל לצרוך ולקנות מקומי. כיום לצערנו יש גם ניתוק מהטבע, אז יש הרבה פתרונות יצירתיים. דוגמה לכך היא תחליפים למוצרים בסיסיים שהכרנו, כמו קקאו, סוכר וקפה. המחירים עולים ויש כיום חלופות מעניינות. למשל, כיום כבר יש אלטרנטיבה לשוקולד שלא מבוססת חקלאות".
צילום: משמאל לימין: הורסקי, אמאן ושפייר
"דבר נוסף שחשוב הוא תחום המכונות שעוסקות בייצור ובפיתוח של מוצרים, שאינן זולות. התחום צריך לתמוך בטכנולוגיות מסוג Plug and Play שיאפשרו התקנה של תוספת טכנולוגית שתייעל תהליכים, ולא השקעה במכונות חדשות. כך נראה יותר טכנולוגיה מיושמת בענף המזון בזמן קצר יותר", היא סיכמה.
ואיך אפשר בלי AI בענף המזון?
החלק האחרון של הפאנל הוקדש לבינה המלאכותית. כריסטיאן שפייר הסביר איך ה-AI פורצת את גבולות המעבדה. "בתור מי שמגיע מרקע של ביואינפורמטיקה וניהול טכנולוגיה כדי לשפר את עולם החקלאות, אנחנו משלבים אוטומציה של רובוטים במעבדות כדי להבין איך מערכות מיקרוביאליות מתנהגות", ציין שפייר.
"בינה מלאכותית יכולה להשפיע על כל שרשרת האספקה של מוצרי מזון. מתכנון גידולים חקלאיים, זיהוי ביקוש, לוגיסטיקה ועוד. AI יכול לסייע ליזמים ולצוותי פיתוח במחשבה על רעיונות חדשים בגלל המון דאטה קיים והסקת מסקנות ממנו", המשיך שפייר. "אבל מנקודת מבטי, העתיד יהיה רתימת ה-AI לטובת הבנת מבנים ביולוגיים, למשל כדי להתמודד עם תנאי אקלים שונים בחקלאות".
הפאנל במינכן סיפק הצצה לעולם שבו המזון שלנו כבר אינו מובן מאליו. בין אם מדובר בשימוש בבינה מלאכותית לפיצוח קודים ביולוגיים, ברובוטיקה שמחליפה חקלאים מזדקנים, או בשינוי אסטרטגי בדרך שבה ממשלות תופסות את הביטחון התזונתי במדינות השונות, דבר אחד ברור: תעשיית המזון נמצאת בעיצומה של תקופה מעצבת, אולי הגדולה בתולדותיה.
תגובות