נשים מגוייסות לצו 8 שוברות שתיקה

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל נשים רבות נותרו בעורף. בבית. עם הילדים. מצפות לשובו של יקיריהן.

בעלים, בנים, אחים, אבות ואפילו סבים יצאו להלחם והותירו עשרות אלפי משפחות שדואגים, לא עוצמים עין בלילה ומחכים ומצפים שהחטופים יחזרו והמלחמה תסתיים.

שמעתם פעם על צבא שלם של נשים מגוייסות? ישנן נשים רבות במדינת ישראל שהן מתגייסות לשמור על הבית והמשפחה והן עושות את זה יום יום. נשים גרושות, נשים יחידניות, גרות לבד עם צבא שלם של ילדים בבית. "מפקדות " על הילדים כדי לתת להם עוגן ומנהלות חיי הישרדות כל יום.

להיות אישה חד הורית זה להיות אמא ואבא. לנהל את הבית, את החשבונות, הקניות, הלימודים, לדאוג לבריאות של כולם, לעשות טסט לרכב, ללכת למוסך ואפילו לתקן דברים בבית ולדפוק מסמר בקיר.

שמעתם פעם את המושג "אמא לביאה"? אמא לביאה היא אמא שמגינה על הילדים שלה, נלחמת בשבילם ולא מוותרת על שהיא משיגה את המטרה כדי לשמור על התא המשפחתי שלה שלא יחסר דבר. אמא לוחמת לכל דבר.

"לוחמות קרביות בצו 8 כל יום בחייהן"

ברוח התקופה המטורפת שאנו חיים בה, נשות המילואימניקים נחשפו למציאות חדשה של ללכת לישון במיטה לבד, לקום בבוקר לילדים, ולחזור מהעבודה שוב לילדים, כשבערב הבעל לא חוזר. בשביל נשים גרושות ויחידניות זו שגרת החיים והן לוחמות קרביות בצו 8 כל יום בחייהן.

מישהו זוכר שיש גם נשים חד הוריות בעורף, שכמעט אף פעם אין להן זמן לעצמן, והן מתמודדות עם הדאגה לפרנסה, לבריאות ולגידול הילדים לבדן? איפה הן מוצאות את עצמן בתקופה המטורפת הזאת? האם למתנדבים יש מודעות להסתער בתמיכה רגשית וכלכלית גם על הנשים החד הוריות שהמשפחה שלהן התפרקה לשתיים?

הנשים החד הוריות נלחמו כדי שגם הן יקבלו זכויות ומענקים מאחר וגם הן נפגעו מהמלחמה, חלקן פוטרו, חלקן הוצאו לחל"ת וחלקן נשארו בבית עם הילדים כדי להגן עליהם באיזור מגוריהם, ולא הוחזרו לעבודה. המדינה קידמה מענק חד פעמי לנשים הגרושות שעמדו על שלהן שגם להן מגיע מענק בשל הפגיעה מהמלחמה, אבל המלחמה היומיומית שלהן ממשיכה כשהן מגוייסות בצו 8 כדי להבטיח לעצמן ולילדים יציבות…. איך אומרים היום? עד כמה שאפשר.

חשוב להעלות מודעות להתנדבות למען נשים חד הוריות.

שרון כרמל ואמרצ אדגו מרשה הן סטודנטיות לעבודה סוציאלית לתואר שני באוניברסיטה העברית