אימון גמישות מהווה עבורי הזדמנות להכניס מעט תוכן של ׳איזון גופנפש׳ לשיעוריי: מתיחות הנו סגנון התעמלות ׳שנוי במחלוקת׳; הוא יכול להיות מרגיע ומהנה במידה רבה, או מכביד ומתסכל באותה הרמה.
עבור מתאמנות רבות גמישות היא נקודת חולשה. למרות שהן בכושר נהדר, השרירים שלהן לא גמישים מספיק, ולכן כל תרגיל מתיחה משמש כתזכורת מטרידה, שבתחום הספציפי הזה, הן לא משתפרות. בנוסף, זמן המתיחה נעשה מציק ולא נוח, כי כמה אפשר לנסות להגיע עם הידיים אל קצות הבהונות, כשבפועל גם לברך מגיעים רק בקושי?
מבחן כף היד
אחת ההנחיות שלי בתרגול מתיחות, היא להימתח בהתאם ליכולת השרירית. לצורך המחשה, אנו מבצעות באימון את מה שאני מכנה ׳מבחן כף היד׳: נניח שמדובר במתיחת שריר הירך האחורי בישיבה, נתארך במידת האפשר ונעצור במקום בו נצליח להניח את כל כף היד. בנקודה הזו הגוף נמתח בהתאם ליכולת שלו: מצד אחד יש כאן מתיחה משמעותית, ומצד שני היא אינה חזקה מדי (לא מעמיסה על אזורים שונים בגוף, כמו כתפיים וחוליות הצואר, נסו בעצמכן).
כאן הקבוצה מתחלקת לשתיים: המתאמנות שמקשיבות לגופן ועוצרות בנקודה בה הגוף שלהן לא מסוגל להמשיך יותר, ואלו שמותחות את האצבעות עוד ועוד, מנסות לדחוף עוד קצת קדימה על ידי ניעות חוזרות ונשנות.
אני חוזרת ומסבירה שגמישות היא פונקציה שמשתפרת עם הזמן, אך על מנת להגיע להישג משמעותי יש לעבוד נכון: למתוח את הגוף עם רגש, בהכלה ובסבלנות. באימון גמישות אין מקום להיות כוחנית ובלתי מתפשרת, מכיוון שמגישה כזו לא רק שלא משיגים שיפור, אלא מחמירים את המצב.
הכירו את רפלקס המתיחה
רפלקס המתיחה הוא תגובה של השריר להתארכות פתאומית ובלתי צפויה. מתיחה כזו מאריכה את סיבי השריר עד סף המתיחה. מתיחה שהיא מעבר לכך, יוצרת רפלקס שמתנגד להארכת יתר וגורם לשריר להתכווץ. זהו מנגנון הגנה של השרירים מפני הפעלה של כוח גדול העשוי לגרום לקריעה בשריר. לכן, מתיחה שהיא אגרסיבית וחזקה יתר על המידה, לא תועיל במקרה הטוב ותזיק במקרה הפחות טוב.
על מנת לשמר את טווחי המפרקים ולשפר אותם, רצוי להקדיש מדי שבוע כחצי שעה למתיחות, ולכל הפחות, בזמן המתיחות שלפני ואחרי אימון כזה או אחר – לעבוד נכון ובהתאמה.
להקשיב, להתקדם להשיג
אימון הגמישות הוא בעצם מטאפורה מצויינת להתקדמות בתחומים שונים בחיינו. למרות שסך הכל את ואני נשים נהדרות, לכל אחת מאיתנו יש את הנקודה החלשה שהייתה רוצה לחזק, את הגישה המוטעית שכל כך זקוקה לשינוי, אך דווקא במקומות האלה אנו מתקשות להתמודד: נעדיף להתמקד בחוזקות שלנו, לחילופין, ננסה לדחוף את עצמנו בכח למקום, שכרגע הוא בלתי אפשרי עבורנו, או שנרים ידיים ונאמר ״זו אני״.
השלב הראשון והחשוב בדרך להשגת מטרות, הוא קודם כל להבין את המקום שלנו. להעריך נכונה את ׳מידת הגמישות׳ ולהתחיל להתקדם צעד אחר צעד מתוך מודעות למקום האישי, לשמוח עם השיפורים הקטנים ולזכור שכל התקדמות קטנה מקרבת אותנו אל היעד אליו אנו שואפות להגיע.
אני חוזרת לאלול, חלון ההזדמנויות המקבל והמאפשר. בטרם נכנס אל השנה החדשה, אל לנו לדחוף בכוח למקומות הגדולים ממידותינו, אלא להביט אל תוך ה׳אני׳ שלנו, לאמוד אותו ולהתחיל בצעד אחד, קטן אך משמעותי בדרך אל המקום אותו נפשנו מבקשת.
שנזכה להתקרב מתוך אהבה.
===========================================================================
הכותבת: אלישבע אריה-בן חמו, מדריכת ספורט, מחברת את עולם הפיטנס לחיי היומיום
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים