הסיבה שהציונות הדתית לא מייצרת מספיק תלמידי חכמים

המהומה שקמה סביב ביטול בחירת המועמד לרבנות הראשית מטעם הציונות הדתית, יצרה אוירה מרירה ביחס למוסד הרבנות הראשית שנועד להיות הסמכות הדתית העליונה המעצבת את פני היהדות בארץ ובעולם, כשלב ראשוני בשיבת עם ישראל לארצו וכחלק מחזרת הסנהדרין למקומם בלשכת הגזית, כחזונו הגדול של מרן הראי"ה קוק זצ"ל מייסדה.

טענות רבות נשמעות על אי כיבוד בחירת הוועדה ועל אילוצה לבטל את החלטתה ואכן לא ניתן להתעלם ולהתכחש מהן, אך לא לזאת נדרשתי בשורות אלו, מבקש לבחון מהותית איך הגענו עד הלום שבחירת רב ראשי הופכת לכאוס מוחלט ולזילות כבודו ומעמדו של המוסד הדתי העליון.

להבנתי הפולמוס שנוצר חושף שבר עמוק יותר שראוי לתת עליו את הדעת, החל מהגדרת זהותו של רב ראשי, האם זאת פונקציה של פקידות דתית בה כל מי שעומד בקריטריונים היבשים שנקבעו ע"י מועצת הרבנות הראשית ואושרו בחוק יכול להגיש מועמדות לכהן כרב ראשי? ואם כך אזי הפכנו את התפקיד למשרה רשמית ייצוגית וחלולה, או שמא רב ראשי נבחר ע"י נציגי הציבור כשלוח הציבור כולו הרואים בו אישיות המורמת מעם מתוקף גדלותו התורנית ויראתו הקודמת לחכמתו, אישיות אצילית המחוברת לעם ומסוגלת לאגד סביבה את כלל המגזרים בחברה הישראלית.

ת"ח מעין זה אינו מתכנס למסגרת מגזרית פוליטית צרה אלא ככזה שמכוח אישיותו הכללית גדלותו וטוהר נפשו הרי הוא מחובר לכלל הציבור כולו הרואה בו את רבו ולא מכוח דיל פוליטי, תלמיד חכם בעל שאר רוח שמרבית המגזרים יכולים להתאחד מכוח אצילות אישיותו הכוללת והמחברת לו יאה הגדולה.

איני מיתמם או מצייר דמות אוטופית הלקוחה מאגדות חז"ל, ברור לכל שכמעט כל ת"ח באשר הוא וגדול ככל שיהיה, תמיד ימצאו החולקים על דרכו ושיטתו, אך אם יעלה בידנו להציב בראש רבני ישראל תלמיד חכם מופלג בתורה ויר"ש שלא ניתן להטיל ספק בענקיותו וטוהר לבבו, אישיות אידאליסטית הרואה בתפקידו כשליחות ציבור עבור האומה, ואין זה משנה מהו צבעה של כיפתו, עם הזמן דמות זאת תכבוש את לב העם ותביא ברכה גדולה לעם ישראל בכללותו.

למעשה מציאות זאת התרחשה לפני כ 40 שנה כאשר נציגי הציבור הדתי ביקשו להציג מועמדים מטעמם למשרת הראשון לציון לצידו של ר' אברום שפירא ראש ישיבת 'מרכז הרב', שהיה המועמד למשרת הרב הראשי מטעמם, הרצי"ה קוק האיץ בתלמידיו להציע את המועמדות לרב מרדכי אליהו, למרות שהיה חניך ישיבת 'פורת יוסף' השונה בדרכה מתפיסתה של ישיבת 'מרכז הרב', אך הרב ראה בו בעיקר את גדלותו התורנית ואצילות נפשו, בחירה שהביאה ברכה רבה לעם ישראל לפלגיו השונים בארץ ובתפוצות.

אחת הסיבות המרכזיות לכך שטרם הצלחנו להעמיד דמויות רבות כאלה בתוכנו, נעוצה מהאופן בו מכשיר עולם התורה בכללותו ובפרט בבתי המדרש בציונות הדתית את תלמידיו בעשרות השנים האחרונות.

במציאות מתוקנת ולכתחילאית, גולת הכותרת ושאיפת העל של בתי המדרש היא לכוון להעמיד תלמידי חכמים עם רוחב דעת בכל מקצועות התורה, כאלה שמסוגלים להתמסר ללימוד תורה בנחת ובסבלנות לאורך שנים, ומכוח גדלותם יזכו להביא ברכה לעם ישראל כמחנכים רבנים ודיינים.

אך בפועל המציאות בבתי המדרש והכוללים בציבור הדתי לאומי שונה מהותית, מרבית המוסדות הפכו למפעל להכשרת רבנים ודיינים אינסטנט ולא בהכרח להעמדת תלמידי חכמים, בתי מדרש שעיקר הכשרתם ממוקדת בצליחת המבחנים ולא בלימוד עיוני ותהליכי שבונה אישיות של ת"ח על מכלול רבדיו, בכך נוצרת החמצה מהותית, כדבריו הנוקבים והמדויקים של הרצי"ה קוק בהגדרת תפקידם של הישיבות והגדרתו של רב בישראל: "ישיבה היא 'בית חרושת לגידול תלמידי חכמים' ולא סמינר לרבנים או בית מדרש לרבנים … ודאי שרבנים יוצאים מן הישיבה אבל הישיבה אינה מיועדת להיות במצב כזה של ‘שלא לשמה' של פרופסיונליזם. בשום אופן לא! אין כאן סמינר לרבנים אלא ישיבה בה לומדים לשמה כדי להתגדל בתורה ולא כדי להיעשות רבנים. יתכן שחלק מן הלומדים יצאו רבנים … אבל לפני כן הרבנים צריכים להיות תלמידי חכמים".

אם וכאשר נזכה שכך יכשיר עולם התורה את תלמידיו, יגדלו בתוכנו ענקי תורה שלא יהא ספק בגדלותם התורנית, כך שהציבור בכללותו יראה בהם מועמדים טבעיים ולא ייצוגיים.

באשר על כן, אם טובת האומה לנגד עינינו, קרוא עולם התורה בפרט של הציבור הדת"ל שמאמין ומחנך לחיים של שליחות לחולל שינוי מהותי באופן בו הוא מכשיר חניכיו, כיום יש בקרבנו מספיק בעלי כושר לרבנות ודיינות, אך חסרים לנו עשרות אלפי ת"ח ומחנכים אידאליסטים שיאירו את מרחבי החברה הישראלית.

הגיעה העת שבתי המדרש יערכו שינוי מהותי בתוכנית לימודם ויתמקדו בעיקר בבניית עולמם ואישיותם של המסתופף בצילם מתוך לימוד שיטתי לאורכה ולרוחבה של התורה בנחת ובסבלנות. כיום משבר הזהות היהודית בקרב החברה הישראלית בהול ביותר ומזקיק גדודי תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה שיאירו את מחשכי הדעת ומתוכם יעמדו גם רבנים בעלי שאר רוח, בע"ה.

אין בדבריי לערער על נבחר זה או אחר חלילה לא לכך כוונו דבריי, 'כולם אהובים כולם קדושים'! מגמתי בשורות אלו לדון לגופו של עניין ולא של נבחר, להציב את המודל והייעד אליו אנו נושאים את עינינו להקמת קרן התורה באומה.