אלברט איינשטיין אמר – "אי שפיות זה לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". אז לפני שאורי אריאל ותקומה מקבלים את השריונים מבנט, אני מבקש לשאול אותם כמה שאלות:

למה לחשוב שאם יצליח האיחוד בין תקומה לבית היהודי, משהו מכל מה שקרה בשנתיים האחרונות ישתנה?

האם מגמתו של בנט שהוצהרה עוד בהקמת 'הישראלים' על הצורך בפתיחת השורות לכלל הצבור הישראלי, כולל זה שאיננו יהודי, תשתנה?

האם הדרך של הנפת דגלי הציונות הדתית בלא להיות מחויב אליהם למעשה, תוחלף?

האם ייווצר עם הרבנים הראשיים האמון שכל כך נפגע בשנה וחצי האחרונות?

האם הבית היהודי יחל פתאום ללחום בעוז כנגד כל מגמות החקיקה הרבות המבקשות לקעקע את זהותה היהודית של מדינת ישראל?

האם לפתע תשוב הדרישה לעגן את הסטאטוס קוו  בענייני דת ומדינה ולא רק זכות וטו או ערר שיכולה לשמש כחרב פיפיות?

האם בקואליציה הבאה לא יועדף שוב הציבור הליברלי על פני החרדים, כפי שהודה הרב רונצקי בזמנו שאכן נעשה בהקמת הקואליציה הנוכחית?

האם לא ברור שהבית היהודי יהיה ליברלי יותר, כפי שהצהיר בימים האחרונים השר אורבך?

האם נאמניו של נפתלי יפסיקו ללחוש לח"כים, שמי שלא יהיה נאמן ליו"ר ימצא את עצמו מחוץ לכנסת הבאה?

האם יש סיכוי שבמתווה המדובר תהיה לציבור התורני נציגות משמעותית בכנסת הבאה?

אז נכון, אשר כהן ימשיך לומר שהציבור שמאחוריך זו קבוצה שולית שאין לה שום משמעות. ונכון, יש חשש שיאשימו אותך בפלגנות.

אבל אתה יודע את האמת – ששלושת המנדטים שנחזו לתקומה בסקרים, יחד עם הנדוניות שאלי ישי, יוגב ושטבון יביאו איתם, יכולים להוות בסיס איתן למסגרת פוליטית חדשה שכל כך חסרה – תנועה מאוחדת של נאמני התורה והארץ, בלי שטיקים, בלי 'כאילו' ובלי הצהרת כוונות שאין מאחריה מחויבות מעשית. זו ההזדמנות שלך.